דף יומיומי

בכורות דף לו – מי מתיר בכורות?

במשנה (לו עמוד ב) נאמר:

"בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשברה רגלו - הרי זה ישחט על פי ג' בני הכנסת.
רבי יוסי אומר: אפילו יש שם כ"ג - אינו נשחט אלא על פי מומחה."

בגמרא מבואר שהמשנה התייחסה דווקא למומים מובהקים, כגון נקטעה ידו ונשברה רגלו, אותם ניתן לזהות ללא מומחיות רבה. המשנה קבעה כי אין צורך בחכם שיראה את מומים אלה, ודי בכך שיותרו על ידי שלשה בני הכנסת.

מכיוון שמדובר במומים מובהקים שבהם יכול כל אדם להבחין, יש לשאול: מדוע יש צורך בשלשה בני הכנסת, ולא די באדם אחד שיראה את הבכור (ואולי אף יש מקום מסברה לאפשר לבעלים להתיר את הבכור לעצמו)? נראה שניתן להשיב לשאלה זו בשתי דרכים עקרוניות:

א. יש צורך בכוח של בית דין בכדי לפסוק שהבכור מותר, וממילא צריך שלשה בני אדם.

ב. קיים חשש לטעות גם ביחס למומים מובהקים, ועל כן יש צורך בשלשה בני אדם ליתר ביטחון.

ייתכן וחקירה זו עומדת בבסיסה של מחלוקת הראשונים ביחס לזהותם של שלשה בני הכנסת. רש"י על אתר (ד"ה בני) כתב שבני הכנסת "אינם חכמים", וכן כתבו התוספות (נדה ז עמוד א ד"ה וכולן) שבני הכנסת המוזכרים במשנה הנם הדיוטות גמורים. מאידך, בלשונו של רבנו גרשום על אתר משמע שאין צורך במומחים גמורים אך צריכים להיות חכמים קצת, וכן פסק השולחן ערוך (שט, ב).

ניתן לומר כי לדעת רש"י ובעלי התוספות אין שום ספק אמיתי ביחס להיתר בכור זה, ויש צורך בשלשה רק כדי ליצור כוח של בית דין, וממילא אין צורך שיהיו חכמים. לעומתם, לדעת רבנו גרשום והשו"ע יש צורך בחכמים כדי שלא יטעו להתיר בכור שאין בו מום קבוע.

מחלוקת דומה ניתן למצוא גם ביחס לדין מומחה אשר מתיר בכורות יחידי. הר"ן בנדרים (כג עמוד א) הביא בשם הרמב"ן שמומחה זה צריך להיות סמוך ורק אז יש לו כוח להתיר ביחידות. לדעת התוספות כאן (ד"ה במקום), אין צורך במומחה סמוך שהמחוהו בית דין להתיר בכורות יחידי, אלא די בכל אדם שמופלג בחכמה. נראה שגם מחלוקת ראשונים זו תלויה בחקירה הנ"ל: לדעת הרמב"ן יש צורך בכוח של בית דין, וממילא הוא דורש שהיחיד יהיה סמוך שיכול לדון יחידי, ואילו לדעת התוספות יש רק צורך בבירור ההיתר וממילא אין צורך בסמיכה אלא רק בבקיאות ובמומחיות.

הרב אברהם סתיו