| |||||||||||
!! | |||||||||||
  |
EAB- blank
|
  |
דף יומיומי בכורות דף כט – הנוטל שכר במשנה (סוף כח עמוד ב) נאמר: "הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות - אין שוחטין על פיו, במשנה מבואר שבאופן עקרוני אסור לראות בכורות ולהתירם בשכר, אלא אם כן הרואה הינו מומחה כאילא ביבנה. נשאלת השאלה מדוע אסור לראות בכורות בשכר, וממילא מדוע איסור זה לא חל על מומחה כאילא? רש"י על אתר (כח עמוד ב ד"ה אין; כט עמוד א ד"ה כאילא) מבאר שטעם האיסור הוא משום שיחשדו ברואה הבכורות שמתיר בכורות שלא כדין לשם קבלת שכר. על כן מסביר רש"י שאילא היה חסיד שלא נחשד על כך. אמנם בהמשך הגמרא (כט עמוד א), לאחר הצגת שירותים נוספים עבורם אין ליטול שכר (דין, עדות, הזאת מי חטאת), מובא מקור שאינו מתיישב כל כך עם דברי רש"י: "מנהני מילי? ממקור זה נראה שהאיסור ליטול שכר הינו איסור מהותי ועניינו לאסור נטילת ממון עבור שירותי דת. כך הסבירו גם הרמב"ן והרא"ש (סימן ה) את דברי המשנה הנ"ל, ולאור זאת כתבו שלאילא ביבנה היה היתר מיוחד משום שהיה עוסק בהתרת בכורות כל היום (כעין דברי התוספות ד"ה מה). ייתכן שמחלוקת זו היא שעומדת בבסיסה של מחלוקת רש"י ותוספות בהמשך הגמרא בהגדרת שכר "פועל בטל". במשנה מבואר שלמרות שאסור ליטול שכר עבור שירותי דת, מותר לקחת שכר "כפועל", ובגמרא (כט עמוד ב) מבואר שהכוונה לשכר "כפועל בטל". הראשונים נחלקו בהבנת המושג "כפועל בטל". לצורך העניין, נניח שמדובר בנוקב מרגליות אשר עובד קשה ומקבל שכר רב על עבודתו, וההליכה לראות את הבכור מונעת ממנו שעה של עבודה: א. לדעת רש"י, יש לשלם לאדם זה את שכרו כנוקב מרגליות, פחות מה שהיה מוכן לשלם בכדי להימנע מהעבודה הקשה של ניקוב מרגליות ולעסוק בעבודה הקלה של ראיית בכורות. ב. לדעת התוספות, יש לשלם לאדם זה את שכרו כנוקב מרגליות, פחות מה שהיה מוכן לשלם כדי להתבטל לחלוטין ממלאכה. נראה שמחלוקת זו נובעת מתוך שתי ההבנות שהוצעו לעיל בטעם איסור נטילת שכר. מצד סברת החשד מסתברת שיטת רש"י, שהרי שיטת החישוב אותה הציע גורמת לכך שהאדם לא מרוויח מאומה מכך שרואה בכורות וממילא אין סיבה לחשוד שעושה זאת עבור בצע כסף. מאידך, לפי שיטת הרא"ש והרמב"ן ישנו איסור מהותי לקבל שכר עבור שירותי דת. משום כך מסרבים התוספות להתחשב במאמץ שהשקיע כדי לראות בכורות כחלק ממרכיבי השכר, אף שאין בכך שום חשש או חשד.
|
  |