דף יומיומי

בכורות דף יט – נשתנה הטבע

המשנה בסוגייתנו עוסקת בעניין ביכורה של בהמה, במקרה שנקנתה מגוי, ובספיקות שעשויים להתעורר בעקבות קניה זו:

"הלוקח בהמה מן העובד כוכבים, ואינו יודע אם ביכרה אם לא ביכרה, רבי ישמעאל אומר: עז בת שנתה - ודאי לכהן, מכאן ואילך - ספק, רחל בת שתים - ודאי לכהן, מכאן ואילך - ספק, פרה וחמור בנות שלש - ודאי לכהן, מכאן ואילך - ספק."

גוי לא נאמן להעיד אם בהמתו ביכרה אף כאשר מסיח לפי תומו, משום שיש לו אינטרס להפריז בערך בהמתו. לאור זאת, אין ביכולתנו לדעת האם הבהמה כבר ביכרה. הגילאים המובאים על ידי ר' ישמעאל במשנה מציינים שלב בו ברור כי הולד שנולד הוא בכור.

בעלי התוספות (בסוגייתינו ד"ה פרה וחמור) מעלים אפשרות, על פי פירוש רש"י בהמשך הגמרא, כי הגילאים המובאים במשנה אינם הגיל הצעיר ביותר בו הבהמות יכולות להרות, אלא גיל בו וודאי מדובר על הריון ראשון (במקרים אלו, אם הבהמה הייתה יולדת קודם לא הייתה יכולה לחזור ולהרות כל כך מהר, ולכן ברור כי הולד בכור). בעלי התוספות דוחים הבנה זו בעקבות גמרא מפורשת במסכת עבודה זרה (כד עמוד ב):

"פחותה מבת ג' שנים. מי קא ילדה? והתנן: פרה וחמור - מבת ג' ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק!"

על פי משנתינו מוכיחה גמרא זו כי פרה וחמור לא יכולים להוליד לפני גיל שלש. אם כן, הגילאים שמביא ר' ישמעאל במשנתינו מציינים את הגיל הצעיר ביותר בו הבהמות הנקובות יכולות להוליד. ממילא, לידה בגילאים אלו היא וודאי ביכורה של הבהמה.

בעלי התוספות במסכת עבודה זרה (דף כד עמוד ב ד"ה פרה וחמור) תמהים על הגילאים הנקובים במשנה, שכן פרות יולדות לפני גיל זה:

"ויש לתמוה דהא מעשה בכל יום דפרה בת שתי שנים יולדת וי"ל דודאי עתה נשתנה העת מכמו שהיה בדורות הראשונים"

ההסבר שמביאים בעלי התוספות לפער בין המשנה לבין המציאות הנפרשת מול עיניהם הוא שחל שינוי בטבע בעלי החיים מאז תקופת התלמוד. אם נאמר כן, יוצא שכיום, ולד פרה שנולד בשנתה השלישית של הפרה הוא ספק בכור (בשונה מהאמור במשנה בה נתפס כוודאי בכור). דינו של ספק בכור הוא לרעות עד שיפול בו מום, ולאחר מכן הבעלים רשאים לאכול אותו.

הרב ירון בן צבי