דף יומיומי

בכורות דף יב – מה קרוי שה?

במשנה שבתחילת הדף מובאת מחלוקת לגבי רשימת בעלי החיים בהם לא ניתן לפדות פטר חמור:

"אין פודים לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי רבי אלעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה ואסר בכוי מפני שהוא ספק"

בגמרא, נאמר בשם בן בג בג שרשימת בעלי חיים אלה נלמדת בגזרה שווה מקרבן פסח:

"בן בג בג היא, דתניא, בן בג בג אומר: נאמר כאן שה ונאמר להלן שה, מה להלן - פרט לכל השמות הללו, אף כאן - פרט לכל השמות הללו"

דהיינו, בן בג בג (תנא קמא) סובר שלא ניתן למעט את בעלי החיים הנמנים במשנתנו מהפסוק "תפדה בשה" (שמות יג, יג), המגדיר את הבהמה בה פודים את פטר החמור. אשר על כן, יש צורך בגזרת הכתוב מקרבן פסח, ללמדנו שכל בהמה שאינה נכללת בהגדרת 'שה' האמור בקרבן פסח (שמות יב, ה), אינה כשרה לפדיון בכור.

רבי אליעזר חולק וסובר שבהגדרת 'שה' נכללים כבשים בריאים בלבד, לכן אין צורך בגזירת הכתוב למעט את כל בעלי החיים הנמנים על ידי תנא קמא. לדעתו, החריג היחידי, שניתן למנות כשה הוא בן כלאיים (בן רחל ותיש) (רש"י ד"ה מפני שהוא שה). כמו שרחל ותיש נקראים שה, כך גם בנם נקרא שה, וניתן לפדות איתו פטר חמור.

רש"י (ד"ה לכל השמות) כותב שלדעת תנא קמא כל הפסולים במשנתנו נלמדים בגזרה שוה מפסח, כולל עגל וחיה. לכאורה, לא ברור מדוע עגל וחיה נכללים שכן הם בוודאי לא נקראים 'שה' (בשונה משחוטה טריפה וכוי להם יש צד של 'שה'). היינו מצפים שעגל וחיה יתמעטו מ'שה' ושאר בעלי החיים יכללו בגזרה השווה מפסח, כשם שלמדים התוספות בחולין (דף עח עמוד ב ד"ה זה בנה אב).

ניתן לומר שלדעת רש"י עגל וחיה יכולים להתמעט מהפסוק 'שה', אך היות ויש צורך בגזרה שוה מפסח למעט את כל שאר הפסולים האחרים שנמנו במשנתנו, כללה הגמרא את כולם יחד.

הרב ירון בן צבי