!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

בכורות דף י – הואיל ויש בהן סימני טהרה

הגמרא מסיקה שלא יתכן לומר שרבי שמעון וחכמים נחלקו בסברת 'איסורו חישובו'; בהסבר דבריה, מביאה הגמרא את דברי רבי שמעון:

"אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין לא מחשבה ולא הכשר, ואמר רבי שמעון מה טעם - הואיל ויש בהן סימני טהרה"

על מנת שאוכל יוכשר לקבל טומאה, ראשית עליו להיות מוגדר כאוכל. בשר בהמה טהורה ונבלת עוף טהור נחשבים אוכל היות ויש רק גורם אחד המונע את אכילתם (איסור אכילת נבלה. ראה דברי רש"י ותוס' בעניין). שנית, כדי להיות מוכשר לקבל טומאה, על האוכל להירטב על ידי אחד משבעת המשקין (מים, טל, שמן זית, יין, חלב, דם ודבש). נבלת בהמה טהורה ונבלת עוף טהור אינן צריכות הכשר על ידי משקה משום שעתידות לטמא טומאות חמורות יותר (חולין דף קכא עמוד א). נבלת עוף טהור עתידה לטמא את האוכל ממנה כזית, ונבלת בהמה טהורה עתידה לטמא במגע ובמשא.

רבי שמעון אומר שישנן בהמות נוספות שאין צורך במחשבה על מנת להחשיבן כאוכל - כדין נבלת בהמה טהורה. התוספות (ד"ה נבלת בהמה טהורה בכל מקום) ובעל התפארת ישראל (עוקצין פרק ג משנה ג) כותבים שלרבי שמעון חיות טמאות אלה נחשבות אוכל אף ללא מחשבה היות ויש להן סימן טהרה אחד.

דברים אלו תואמים את דברי הגמרא בהמשך, הקובעת כי בכוחם של סימני טהרה (כגון בעורב) להחשיב בעלי חיים כאוכל לעניין טומאה.

הסיבה לקביעה זו לא ברורה דיה, שכן אם אין את כל סימני הטהרה הנדרשים להגדרת בעל החיים כטהור הוא טמא, ואין סיבה שסימן אחד יגדיר את בעל החיים כמאכל לעניין טומאה. קושי זה בולט יותר בנוגע לעוף, שכן סימני כשרות העוף אינם מוזכרים בתורה. בתורה נאמרו שמות העופות הטמאים ומכלל שאלו שאינם טמאים טהורים. סימני העופות הם תוצאה של התבוננות חכמים במה שהיה מוחזק להם כעוף טהור והתאמת סימנים לקבוצות אלו (ראה בהרחבה בעיון היומי חולין דף סא).

ניתן לומר שסימני הטהרה, לכל הפחות ביחס לבהמות (ודגים) שסימניהם מהתורה, הם הגורם והסיבה לכך שהבהמה טהורה. סימני טהרה אלו אינם סימנים חיצוניים לכך שהבמה טהורה, אלא עצם היותם מגדיר את הבהמה כטהורה. ניתן לומר בהתאם, כי מינים שיש להם סימן אחד קרובים יותר ל'טהרה' מאשר חיות שאין להן סימנים כלל, ודי בקרבה זו להגדיר את הבהמות כמאכל.

מכאן נראה שבמידת מה הגדרת אוכל תלויה במידת הקרבה למה שמותר לישראל באכילה ולא במה שמותר ונהוג לאכול. בניגוד לתפיסה שפרסנו, הרמב"ם (בפירושו למשנה במסכת עוקצין ג, ג) מסביר שבעלי חיים אלה לא צריכים מחשבה בכדי להחשב כאוכל משום שהם מיועדים לאכילה בשווקים:

"ור' שמעון אומר כי בשר הגמלים והארנבים והשפנים והחזירים אינן צריכין מחשבה בשווקי העיר לפי שהן יעודים לאכילה בעיר."

הרב ירון בן צבי