!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

בכורות דף ח – סבי דבי אתונא

בהמשך לסדרה של מימרות בעלות אופי 'זואולוגי', מתארת הגמרא (ח עמוד ב – ט עמוד א) עימות ממושך בין רבי יהושע בן חנניה ובין סבי דבי אתונא. זהותם של סבי דבי אתונא אינה ברורה, וכבר פקפקו חכמי הדורות באפשרות לזהותם כחכמי אתונה של יוון. בין כך ובין כך, מדובר בעימות ארוך בין חכמי ישראל ובין חכמי אומות העולם, אשר ברובו הינו סתום ולא מובן. כמה מן האחרונים ניסו לפרש את הסיפור בצורה שיטתית על דרך הדרש, ובולטים נסיונותיהם של המהרש"א בחידושיו על אתר וכן של ר' נחמן מברסלב בסדרה של 'תורות' (לקוטי מוהר"ן קמא כג-לא).

בעיון זה לא ננסה לבאר את כל פרטי הסיפור, אך נראה שמתוך מבט כללי על הוויכוח שבין ר' יהושע וסבי דבי אתונא ניתן לעמוד על עיקרון אחד המבדיל בין שתי הגישות. באופן כללי נראה שסבי דבי אתונא מתמקדים במציאות החיצונית-עכשווית בלבד, וממהרים להסיק מסקנות על פיה, בעוד שר' יהושע נותן מקום גם לשיקולים אחרים, שלא ניכרים במציאות הנוכחית. פער זה חוזר על עצמו בכמה מקומות לאורך הסיפור:

א. תחילת הסיפור הינה וויכוח בין חכמי ישראל ובין חכמי אתונא על משך העיבור של הנחש. חכמי אתונא בחנו שאלה זו על ידי ניסוי: זיווגו שני נחשים זה עם זה וראו שלאחר שלוש שנים הגיעה הלידה. ר' יהושע סירב לקבל הוכחה זו, שהרי מסורת בידינו שעיבורו של הנחש שבע שנים, ועל כן הראה שהניסוי איננו משקף את מכלול האפשרויות הקיימות, כגון שהנחש התעבר ארבע שנים קודם תחילת הניסוי.

ב. בהמשך הסיפור מנצל ר' יהושע את חולשתם של חכמי אתונא כדי לחדור לעירם. הוא מותיר עקבות של סנדלים הפוכים בשער העיר, וגורם לחכמי אתונא למהר ולהסיק שמישהו חדר לעירם (וכן שאם השומרים התרשלו פעם אחת הרי שהם חסרי תקנה), ומשום כך להרוג את שומרי השער ולהותיר את העיר חסרת הגנה.

ג. השאלה הראשונה אותה שואלים חכמי אתונא את ר' יהושע מבטאת בצורה חזקה את עמדתם: "ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה, מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה?". כלומר, אדם שלא הצליח פעם אחת (להתחתן) צריך להסיק מכך שאין לו סיכוי להצליח בפעם אחרת. לעומתם, רבי יהושע סבור שאסור למהר ולהסיק ממקרה אחד על הכלל כולו, וייתכן שבעתיד יוכל אותו אדם למצוא אפילו אישה טובה יותר.

ניתן להמשיך ולהראות כיצד עיקרון זה שזור בעימות שבין החכמים, אך נראה שמן הדוגמא האחרונה ניתן ללמוד יותר מכל על הייאוש העמוק שטמון בשורש עמדתם של חכמי אתונא. גישה זו, שמקדשת את העכשווי והנראה לעין, לא מסוגלת להכיל את התקווה לשיפור ולשינוי. גישה זו אופיינית ליוון העתיקה שבה נטשו למוות ילדים פגועים רק משום שנראו במבט ראשון כחסרי סיכוי וחסרי עתיד. גישה זו לא יכולה להיות נחלתם של חכמי ישראל אשר גם בעומק הגלות מסוגלים היו לראות את התקווה לצמיחה ולגאולה.

הרב אברהם סתיו