!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

בכורות דף ג – הקניית אוזן של עובר בכור לגוי

מהכתוב בתורה "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא" (שמות פרק יג, פסוק ב) למדו חכמים שדין בכור בהמה נוהג רק בבהמת ישראל ולא בבהמת גוי. בגמרא נחלקו מה הדין בבהמה שהיא בשותפות של ישראל וגוי. לדעת רבי יהודה חייבת בבכורה, ולדעת חכמים פטורה משום שכוונת הפסוק היא שרק בכור שכולו בבעלות של ישראל נכלל בדין. מסקנת הגמרא היא ששותפות הגוי מפקיעה את הבכורה מהוולד, הן אם השותפות היא באם או רק בוולד (כאשר השותפות נעשתה בהיותו ברחם).

האמוראים נחלקו האם צריך להקנות לגוי אבר שהנשמה תלויה בו, שאם יינטל תיעשה הָאֵם נבילה (רב חיסדא) או טריפה (רבא), או שמספיקה שותפות גוי באבר הפוסל את הבכור לקרבן (רבי יוחנן ורב הונא). מסקנת הגמרא היא שלא ראוי להקנות אוזן של עובר בכור לעכו"ם על מנת להפקיעו מקדושת בכור לכשיוולד.

יחד עם זאת, בעלי התוספות הורו שיש לעשות שותפות עם גוי על מנת להפקיע את הקדושה מן הבכור [להלכה נפסק בשולחן ערוך (יו"ד שכ, ד) שדי בשותפות באוזן, אך הש"ך (סימן קטן ג) כותב שטוב להחמיר לעשות שותפות באבר שעושה את הבהמה נבילה או טריפה, כלומר אבר שחיות הבהמה תלויה בו]. הוראה זו לא מובנת לאור מסקנות סוגייתינו, יתר על כן, בגמרא להלן (דף נג) הצעה זאת נדחית.

ההסבר לכך הוא שבמידה ונולד בכור, אם הוא תמים אז אסור כל שימוש בו, אולם, אם נפל בבכור מום, השימוש המותר בו מוגבל מאוד. במקרה זה העובר מתקדש בקדושת בכור אך נפסל מלהיות קרבן ודינו להינתן לכהן; הכהן רשאי לשחוט את הבכור ולאכול את בשרו, אולם אסור לו לשקול את בשרו או למכרו בשוק.

בעלי התוספות (בסוגייתנו ד"ה דקא) הורו להשתתף עם גוי, אף על פי שעל ידי שותפות זו מפקיעים את מצוות קדושת הבכור, היות ומוטב להיפטר לגמרי מהמצווה מאשר ליצור מכשול הנאה מבכור. חשש שאנשים עשויים לבוא לידי תקלה ולהשתמש בבכור קדוש בצורה לא נכונה ולעבור על איסור מרתיע את בעלי התוספות יותר מאשר הפקעת מצוות קדושת בכור. הרא"ש ובנו הטור כתבו בהתאם שיש מצווה להפקיע קדושתו של בכור בהמה על ידי מכירת חלק מגוף הבהמה לגוי קודם הלידה (שו"ת הרא"ש מט, ב; טור יו"ד שכ, ו), וכך גם נפסק בשולחן ערוך.

הרב ירון בן צבי