דף יוםיומי

חולין דף לז – מסוכנת וטרפה

במשנה (לז.) נאמר שמותר באופן עקרוני לשחוט בהמה מסוכנת, אלא שצריך לוודא שהיא מפרכסת בזמן השחיטה (במשמעותו של דין הפירכוס נדון אי"ה בעיון של מחר). בהמה מסוכנת היא בהמה שקרובה למות וכבר אינה יכולה לעמוד על רגליה. בגמרא (לז.-לז:) מבואר שבאופן עקרוני היה מקום לאסור בהמה כזו משום שאין היא נחשבת כ-'חיה', אלא שבפסוק נאמר שדווקא טרפה ונבלה אסורות, ומכאן יש ללמוד שמסוכנת מותרת.

הקושי העיקרי שאיתו התמודדה הגמרא הוא האפשרות להבין ש-"היינו טרפה היינו מסוכנת". כלומר, יש מקום לומר שגם למסוכנת יש מעמד של טרפה, משום שהיא עומדת למות, וממילא גם היא תיאסר באכילה.

אפשרות זו, יותר משהיא מבררת את דין מסוכנת, מעוררת דיון בהבנת משמעות דין טרפה. הגמרא הציעה שני מקורות שמהם ניתן ללמוד שדין טרפה איננו כולל מסוכנת. המקור הראשון הינו פסוק מן התורה:

"וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו'...
ואי סלקא דעתך טרפה היינו מסוכנת, לכתוב רחמנא "חלב נבלה יעשה לכל מלאכה וחלב טרפה לא תאכלוהו", ואנא אמינא: ומה מחיים אתי איסור טרפה חייל אאיסור חלב, לאחר מיתה מיבעיא? "

לא ניכנס לפרטי ההוכחה של הגמרא ממקור זה, אשר הוסברה בראשונים בדרכים שונות (עי' תוס' ד"ה ומה), ונסתפק בעיקרון העולה ממנה. הרעיון המרכזי שנלמד מתוך פסוק זה הוא שקיים הבדל מהותי בין דין טרפה ובין מסוכנת. בעוד שדין מסוכנת הינו דין שקשור לכך שהבהמה קרובה למות, הרי שדין טרפה הינו דין שונה בתכלית, כפי שכתב רש"י (ד"ה מכלל):

"דטרפה לאו משום קירוב מיתה הוא אלא משום חסרון."

כלומר, דין טרפה עניינו החיסרון שיש בבהמה ולא העובדה שהיא קרובה למות, ומשום כך אין כל קשר בין דין זה ובין בהמה מסוכנת אשר קרובה למות אך אין בה שום חיסרון.

בהמשך הגמרא מובא מקור אחר להיתר מסוכנת, מתוך דברי הנביא יחזקאל:

"ואיבעית אימא, מהכא: "ואומר אהה ה' אלהים הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה"... ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי - שלא אכלתי בשר כוס כוס [=מסוכנת] מעולם...
אי אמרת בשלמא שריא, היינו רבותיה דיחזקאל, אלא אי אמרת אסירא, מאי רבותיה דיחזקאל."

פסוק זה נדרש על ידי הגמרא כמרמז על חומרות יתירות שהחמיר יחזקאל על עצמו, ואחת מהן היא שהחמיר שלא לאכול בשר מסוכנת. מכאן לומדת הגמרא שלאדם רגיל אין איסור מעיקר הדין לאכול בהמה כזו.

אמנם, יש להבחין בדרשה שממנה למדה הגמרא שיחזקאל החמיר על עצמו באכילת בשר מסוכנת, "ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי". כלומר, בהמה מסוכנת נחשבת במובן מסוים כ"נבלה וטרפה", אלא שמדובר ברובד קל יותר שלא נאסר על כל אדם. ניתן לומר על פי דרשה זו שהחילוק בין מסוכנת וטרפה איננו חילוק מהותי אלא כמותי בלבד. כלומר, שני הדינים עניינם איסור אכילת בהמה שקרובה למות. אלא שכאשר סכנתה של הבהמה באה לידי ביטוי פיזי מוחשי (כגון בטרפה) היא אסורה מדאורייתא לכל אדם, ואילו כאשר הסכנה הינה ערטילאית יותר (מסוכנת) יש בכך רק חומרא לכתחילה.

שתי אפשרויות אלו בהבנת דין טרפה, חיסרון או סכנה, קשורות באופן הדוק גם לסוגיית 'טרפה חיה' לקמן נז:, ואין כאן מקום להאריך בזה.

הרב אברהם סתיו