דף יוםיומי

מנחות דף קד – הבאת קרבנות בשותפות

במשנה (קד:) נאמר:

"אין שנים מתנדבין עשרון אחד, אבל מתנדבין עולה ושלמים, ועוף אפי' פרידה אחת."

כלומר, אפשר להביא בשותפות קרבנות נדבה של בהמה ועוף אך לא ניתן להביא בשותפות קרבן מנחה. הברייתא המובאת בגמרא מדייקת את החילוק בין סוגי הקרבנות מלשון הפסוקים:

"תניא נמי הכי, רבי אומר: 'אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה'' - הכל באין בשותפות, לא סילק הכתוב אלא מנחה, שנאמר: נפש."

בניגוד לברייתא זו אשר מיעטה מנחה מהמילה 'נפש', בתורת כהנים (דבורא דנדבה פרשה ח) נאמר:

"קרבנו- היחיד מביא מנחה נדבה אין השותפין מביאין מנחה נדבה."

האחרונים הבינו שקיים גם הבדל הלכתי בין התורת כהנים ובין הבבלי. בתורת כהנים (שם) נאמר: "כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה כך אין מביאין לא יין ולא לבונה ולא עצים", היינו שמנחה היא רק דוגמא אחת מתוך מכלול של דברים שאינם באים בשותפות, ולמעשה רק קרבנות בהמה ועוף יכולים לבוא בשותפות. זאת בניגוד לבבלי שבו מוכח שיין בא בשותפות ואין התייחסות לשאר הדברים (עי' בטהרת הקדש כאן).

לאור הבדלים אלו נראה שהחילוק בין מנחה ובין קרבנות עוף ובהמה נובע משתי סברות שונות בבבלי ובתורת כהנים:

בתורת כהנים נראה שהחילוק קשור לחפצא של הקרבן. רק קרבנות בעלי חשיבות למזבח, כמו בהמה ועוף, יכולים לבוא בשותפות. חשיבותם של הבהמה והעוף למזבח באה לידי ביטוי בדינים נוספים, דוגמת דעות התנאים שדווקא הם נחשבים כ"לחמו של מזבח" ודווקא ביחס אליהם נאמר הדין ש"אם עלו לא ירדו" (עי' זבחים פג:).

אמנם בבבלי נראה שהנידון הוא ייחודיותו של קרבן המנחה שאין עניינו כלל בחפץ המוקטר על המזבח, אשר יכול להיות מובא גם בשותפות, אלא במאמציו של העני להתקרב דרכו אל הקב"ה. כפי שנאמר בהמשך הברייתא:

"אמר ר' יצחק: מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש? אמר הקדוש ברוך הוא: מי דרכו להביא מנחה? עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני."

חשיבותה של המנחה איננה בחפץ המוקטר על המזבח אלא בקרבה הנפשית שבין המקריב והקב"ה, וקרבה זו איננה יכולה להיווצר בשותפות.

השלכה אפשרית לשאלת מהות ההבדל בין המנחה ובין שאר הקרבנות היא דין נסכים הבאים עם הקרבן. בטהרת הקדש כאן הסתפק האם מנחת נסכים הבאה עם הקרבן יכולה לבוא בשותפות, ובשפת אמת נקט כדבר פשוט שיכולה לבוא בשותפות. ייתכן ששאלה זו תלויה בהבדל שבין התורת כהנים והבבלי: לפי התורת כהנים המוקד הוא החפצא של המנחה, ובנידון זה אין כל חילוק בין מנחה סתם ובין מנחה הבאה עם הזבח. אמנם לפי הבבלי המוקד הוא בייחודיותו של קרבן העני המקריב את נפשו לקב"ה, וסברה זו ייחודית לקרבן מנחה רגיל ולא מתקיימת במנחה הבאה עם זבח של עשיר.

הרב אברהם סתיו