!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

מנחות דף נט – נתינת שמן ולבונה על מנחת חוטא

התורה אסרה נתינת שמן ולבונה על מנחת חוטא, וכפי שנאמר (ויקרא ה,יא):

"לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת היא."

ומחדשת המשנה, כי ישנו חילוק בין מי שעבר ונתן שמן, לבין מי שעבר ונתן לבונה. נתן עליה שמן – פסלה. נתן עליה לבונה – ילקטנה. כלומר, ניתן 'לתקן' את נתינת הלבונה על ידי ליקוטה. הגמרא מסתפקת מהו טעם החילוק שבין השמן ללבונה – האם יסוד החילוק הוא בכך שהשמן נבלע בסולת, בעוד הלבונה נותרת מונחת מעליו, או שמא יסוד החילוק הוא בכך שניתן להוציא את הלבונה ולהפרידה מן הסולת.

הנפקא מינה לחקירה זו של הגמרא היא האם נתינת לבונה שחוקה פוסלת את המנחה. מחד לא ניתן ללקטה, ומאידך, היא אינה נבלעת.

נראה, כי יש לבאר את העומד ביסוד חקירת הגמרא, כשאלה בשורש הפסול של מנחת חוטא שניתן בה שמן ולבונה. האם הפסול נובע משינוי החומר של מנחת החוטא, כלומר, משינוי הסולת, או מהשבחת המנחה בכללותה.

והנה, מצינו שאלה מעניינת לגבי זמן החיוב באיסור נתינת שמן ולבונה על מנחת חוטא. מפשט הפסוקים והסוגיה משמע, כי החיוב הוא כבר בעת נתינת השמן או הלבונה על המנחה. אמנם, בלשון הרמב"ם (מעשה הקרבנות יב,ח) משמע אחרת:

"נתן והקריב לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה."

כפי שהאור שמח על אתר מעיר, מדברי הרמב"ם משמע, כי החיוב חל רק בעת ההקרבה. לכאורה, תפיסת הרמב"ם משתלבת עם ההבנה שלא רק הפסול, אלא אף האיסור עצמו, אינו נעוץ בשינוי הסולת, אלא בהשבחת המנחה כולה. האור שמח מקשר זאת לדבריו של רבי שמעון, שהובאו לעיל ו ע"א:

"אמר רבי שמעון: בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, שלא יהא חוטא נשכר, ומפני מה אינה טעונה? שלא יהא קרבנו מהודר."

לאור זאת, מובהרת היטב חקירתה של הגמרא - אם נבין כי פסילת המנחה נובעת משינוי הסולת, הרי שהלבונה, אף בהיותה שחוקה, אינה משנה את הסולת. אמנם, אם פסילת המנחה נובעת מכך שהמנחה כולה נעשית מהודרת בהיותה כוללת אף לבונה, הרי שנתינת לבונה שחוקה, שלא ניתן להוציאה, מקבעת את מעמד המנחה כמנחה מהודרת, והיא תפסל.

כמובן, ניתן להציע כאן חילוק בין שמן לבין לבונה – תפקיד השמן הוא לשנות את הסולת, והן האיסור והן הפסול נעוצים בשינוי זה, בעוד שתפקיד הלבונה הינו הידור המנחה בכללותה, והאיסור והפסול יתרחשו כתוצאה מן ההידור.

אם כנים אנו בדברינו, יתבאר לנו דיונה של הגמרא בסוף הדף, האם צריך כזית מן הסולת או מן השמן והלבונה. לכאורה, אם אנו רואים את האיסור והפסול כנעוצים בשינוי הסולת, הרי שאף מעט שמן יספיק על מנת לשנות את חומר הסולת. אך יש צורך בשיעור של החומר המשתנה, הרי הוא הסולת. אך אם אנו רואים את האיסור והפסול כנובעים מהשבחת המנחה בכללותה, הרי ששיעור הסולת יוכל להיות אף בכלשהו, אך יהיה צורך בשיעור כזית מן הלבונה על מנת להחשיב את המנחה כמהודרת.

הרב ברוך וינטרוב