דף יוםיומי

זבחים דף קח – יסוד חיוב המעלה בחוץ

במשנה בדף קח ע"א אנו למדים על מחלוקת תנאים כפולה לגבי חיוב המעלה קדשים בחוץ. לדעת רבי שמעון, המעלה וחוזר ומעלה חייב כמספר העלותיו, ואילו לדעת רבי יוסי פטור. כמו כן, המקריב על סלע ללא בניית מזבח לדעת רבי שמעון חייב, ואילו לדעת רבי יוסי פטור.

האם יש קשר בין מחלוקות אלו?

לכשנעיין ביסוד המחלוקת הראשונה, האם יש לחייב את המעלה וחוזר ומעלה, נראה שניתן להסבירה באופן הבא – לדעת רבי שמעון מעשה ההעלאה אסור, ועל כן כל העלאה נמדדת בפני עצמה (כל עוד יש בה את השיעור המספיק על מנת לחייב – וזהו שורש מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם לדעת רבי שמעון מתחייבים מספר חיובים אף באבר אחד). לדעת רבי יוסי, לעומת זאת, החיוב אינו ממוקד במעשה ההעלאה, אלא בתוצאה, של יצירת מזבח בחוץ. על כן, העלאת הבהמה כולה מהווה איסור אחד.

אם כנים דברינו, ניתן להציע שזהו גופא ביאורה של המחלוקת השניה. לדעת רבי שמעון האיסור הוא במעשה ההעלאה. על כן הוא מחייב אף אם אין מזבח. לדעת רבי יוסי, לעומת זאת, האיסור הוא ביצירת מזבח בחוץ, ועל כן חייב דווקא כשיש מזבח.

אם אכן מחלוקת רבי שמעון ורבי יוסי הינה בשאלה האם איסור העלאת קדשים בחוץ הוא איסור על מעשה ההעלאה או על יצירת המזבח בחוץ, ייתכן כי תהיה לכך השלכה על נפקא מינה נוספת. הערוך לנר ביבמות צ ע"ב דן בשאלה האם חיוב המעלה בחוץ הוא על מעשה ההעלאה על המזבח, או שמא רק על השריפה.

הערוך לנר מציע, כי שאלתו תלויה במחלוקת רבי יוסי ורבי שמעון. לדעת רבי יוסי רק שריפה באש מחייבת, ואילו לדעת רבי שמעון אף עצם ההעלאה מחייבת. נראה, כי על פי הצעתנו התליה הפוכה דווקא – הקרבן אינו נחשב כמוקרב עד שלא ישרף. על כן, דעת רבי שמעון, התולה את חיוב המעלה בחוץ בהעלאת הקרבן, יחייב רק בעת השריפה. אמנם, לעניין עצם ראיית מבנה מסויים כמזבח, ייתכן שניתן להסתפק בהנחת הקרבן על גביו, פעולה המגדירה אותו כמזבח עוד קודם לעצם השריפה. דעת רבי יוסי, אם כן, היא שניתן לחייב על ההנחה בפני עצמה, גם בלא שריפה.

(ראוי להעיר, כי ייתכן שביאור מחלוקתם של רבי שמעון ורבי יוסי תלוי בשני הטעמים אותם מציעה הגמרא בסוף דף קח ע"ב. על פי הטעם הראשון, רבי שמעון לא יצא ללמוד אלא על עצם האפשרות להקריב ללא מזבח. ייתכן כי אין הוא חולק על העובדה כי מנוח הקריב על הצור מכח הוראת שעה, ומכל מקום יכל ללמוד מכאן שישנו מעשה של הקרבה ללא מזבח. על פי הטעם השני, לעומת זאת, רבי שמעון מקבל את הצור כמזבח, שכן הוא כלל לא מצריך מזבח בבמה. אם כך, ייתכן שאף רבי שמעון סובר שהאיסור הוא ביצירת מזבח בחוץ, והמחלוקת בינו לבין רבי יוסי היא רק בשאלה מה מוגדר כמזבח.

נפקא מינה בין טעמים אלו היא האם רבי שמעון מצריך הגבהה כלשהי. ובשערי היכל הציעו שזוהי מחלוקת רש"י והמיוחס לר"ח, עיין שם מערכה רפו עמ' תתקצז).

הרב ברוך וינטרוב