דף יוםיומי

זבחים דף מה – קדשי עכו"ם

במשנה בדף מה אנו למדים על מחלוקת התנאים לגבי קדשי גויים:

"קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא והשוחטן בחוץ פטור דברי רבי שמעון רבי יוסי מחייב"

מחלוקת דומה אנו מוצאים במשנה בתרומות ג,ט:

"העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה ומעשרותן מעשר והקדשן הקדש... תרומת העובד כוכבים מדמעת וחייבים עליה חומש ורבי שמעון פוטר."

מדוע סבר רבי שמעון שיש לחלק בין קדשי עכו"ם לבין קדשי ישראל בדינים אלו?

ייתכן, כי את התשובה לכך נמצא בפירוש המשניות לרמב"ם, על המשנה בתרומות:

" אע"פ שאין הגוים חייבין במצות, אם קיימו מהם משהו מקבלים עליהן מקצת שכר. וזה מן הכללים אצלינו. והואיל ומקבלים עליהם שכר, מעשיהם בהם קיימים כמו שאתה רואה."

הרמב"ם בא להסביר מדוע בכלל יש קיום לקדשי הגויים; אך מהסברו ניתן ללמוד גם על הסיבה לפטורים השונים שבקדשים אלו. נראה, כי קדושה שבאה כתוצאה מחיוב, רמתה גבוהה יותר מאשר קדושה שבאה מצד מי שאינו מחוייב.

לכאורה, הדברים תמוהים. סוף סוף, גם בישראל ישנם קרבנות נדבה רבים, ומעולם לא מצינו מי שיאמר שכיון שקרבנות אלו באו בנדבה ולא כחובה, לא יתחייבו בהם על אכילת פיגול, נותר או טמא.

נראה, כי ביאור עניין זה קשור לדברי הגמרא בסוגיית ציץ מרצה. בגמרא נאמר, כי הציץ אינו מרצה על קורבנות גויים שנטמאו, כיון שעל ריצוי הציץ נאמר "לרצון להם", וגויים לא בני הרצאה נינהו. רש"י מסביר, שהכוונה הינה שהקב"ה אינו מתרצה לגויים.

כלומר, השוני בקדושת הקרבן אינו קשור בהכרח לזהות הקרבן כמחוייב או לא, אלא לזהות האדם המקריב כמחוייב. ליהודי ישנה מערכת יחסים עם הקב"ה, המטילה עליו חובות רבות. העובדה כי האדם היהודי פועל בתוך מערכת יחסים של מצווה ועושה, היא שהופכת את הקרבנות אותם הוא נותן לקב"ה לקרבנות מרצים, אף אם באופן נקודתי הם מובאים כעת כנדבה.

הגוי, לעומתו, פועל כמי שאינו מצווה ועושה. יכול הוא להקדיש ולתת למרכושו לקב"ה, אך נתינה זו עומדת בפני עצמה, אינה משתלבת בתוך מערכת גדולה יותר של יחסים עם הא-ל.

נראה, כי רבי יוסי בא לחלוק על תליית קדושת הקרבנות במידת מחויבותו של המקדיש. לדעתו, הקדושה אינה נובעת מן המקדיש, אלא מן הייעוד. ועל כן – "רואה אני בכולן להחמיר שנאמר בהן לה'".

הרב ברוך וינטרוב