דף יוםיומי

זבחים דף לח – שלש מתנות שבחטאות

"אמר רבי יוחנן: שלש מתנות שבחטאות אינן באות בלילה ובאות לאחר מיתה והמעלה מהן בחוץ חייב.
אמר רב פפא: יש מהן כתחלתו ויש מהן כסופו חוץ ולילה זרות וכלי שרת קרן ואצבע כיבוס ושירים כתחלתן מיתה לא שריא ולא מפגלא ולא עיילא לגואי כסופן"

ההבנה הפשוטה בגמרא הינה, כי רב פפא לא בא לחלוק על רבי יוחנן, אלא רק להרחיב בפרטי הלכות ג' המתנות הנוספות.

אמנם, הנצי"ב בספרו מרומי שדה, דף נו ע"א, דייק מן הרמב"ם שלא כך. הרמב"ם, בהלכות פסולי המוקדשין פרק ב, פוסק בהלכות ד-ו את שלשת דיניו של רבי יוחנן לגבי שלשת המתנות, ואינו מזכיר כלל את דיניו של רב פפא.

מלבד הרמב"ם, הנצי"ב מבסס את דבריו גם מפירושו של רש"י לסוגיה. רש"י, בד"ה אמר רבי יוחנן, מסביר כי אין לזרוק את שלשת המתנות בלילה, כיון שדם נפסל בשקיעת החמה. על דבריו אלו טען הנצי"ב, כי אם אכן היה מסכים רבי יוחנן עם רב פפא, כי יש חיוב בעבודת זר על שלשת המתנות, כלומר שהן קרויות עבודה, הרי שלא ניתן היה לעשותן בלילה מדין 'ביום צוותו', האומר שעבודות אינן נעשות בלילה, ולא היה צורך להדרש לפסולו של הדם בשקיעת החמה.

כלומר, לדעת הנצי"ב נחלקו רבי יוחנן ורב פפא כיצד להבין את דין ג' המתנות הנוספות.

בביאור המחלוקת, ניתן להציע את ההסבר הבא: לדעת רב פפא, מדובר בנתינה לכל דבר, שאינה שונה במאום מן הנתינה הראשונה. ההבדל היחיד הינו בכך שהכפרה למעשה כבר התבצעה על ידי הנתינה הראשונה. על כן, כל הדינים הקשורים לכפרה אינם נוהגים במתנות הנוספות.

לדעת רבי יוחנן, לעומת זאת, שלשת המתנות הנוספות שונות מהותית מן הנתינה הראשונה. הנתינה הראשונה אכן מהווה את עבודת הקרבן. שלשת הנתינות הנוספות אינן אלא קיום בחיטוי המזבח, ועל כן אין הן נחשבות כעבודת הזריקה שעליה מתחייב זר.

ייתכן כי מחלוקתם קשורה לשאלה כיצד למדו בית הלל כי שלשת המתנות הנוספות אינן מעכבות. הגמרא בדף לז ע"ב מתלבטת, האם בית הלל ספרו בפסוקים ארבע קרנות, ועל כן הסיקו שלש למצוה ואחת לעכב, או שספירתם העלתה חמש קרנות, ומכאן הסיקו ארבע למצוה ואחת לעכב. בין שני הלימודים ישנו הבדל גדול – האם מצב בו ניתנה זריקה אחת בלבד שווה למצב בו ניתנו ארבע זריקות, אלא שלא נתקיימה מצותו לגמרי, או שמא מדובר בשני מצבים שונים עם שני לימודים שונים – מצב בו ניתנה זריקה אחת ומצב בו ניתנו ארבע.

על פי האפשרות שבית הלל ספרו ארבע קרנות בלבד, משתמע שהנתינה הראשונה שווה לשניה לשלישית ולרביעית, אלא שהראשונה מעכבת והשאר לא. מכאן משמע כדעת רב פפא, שכל אחת מהנתינות מהווה מעשה עבודה בפני עצמה, אלא שרק הראשונה מכפרת. על פי האפשרות השניה, שבית הלל ספרו חמש קרנות, משתמע כי עבודת הנתינה המכפרת בפני עצמה, ודין נתינה על ארבע קרנות בפני עצמו. מכאן מסתבר יותר כרבי יוחנן – הזריקה הראשונה מהווה קיום של עבודת קרבן, ואילו שאר הזריקות על הקרנות מהוות קיום בחיטוי המזבח, אך לא כעבודת קרבן.

הרב ברוך וינטרוב