!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

זבחים דף לד - שיריים בעבודת פסול

במשנה (לב.) נאמר ביחס לפסולי עבודה שקיבלו את הדם במחשבת פסול:

"וכולן שקיבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש - יחזור הכשר ויקבל."

כלומר, מכיוון שהמקבל לא היה ראוי לעבודה אין קבלתו פוסלת את הקרבן וניתן לקבל את שאר דם הבהמה ולהכשיר את הקרבן.

על רקע דברי המשנה דנה הגמרא בסוגייתנו (לד:) בדין פסולי עבודה שקיבלו וזרקו:

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: פסול מהו שיעשה שירים?
אמר ליה: אין עושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, הואיל ומרצה לפיגולו.

כלומר, כאשר בנוסף לקבלה נעשתה גם עבודת הזריקה הסתפק ריש לקיש האם ניתן לחזור לקבל דם מן הבהמה, בדומה לדין המשנה, או שמא שאר הדם שבבהמה "נעשה שיריים" ושוב אי אפשר לקבל אותו. תשובת ר' יוחנן הייתה שבמקרה כזה יש לחלק בין פסול שעבד אשר זריקתו לא פוסלת את הקרבן ובין כשר שזרק במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו אשר פוסל בכך את הקרבן.

מהי סברתו של ר' יוחנן? מדוע לחלק בין פסול שעבד ובין מחשבת פסול?

הגרי"ז בחידושיו על אתר הסביר, כפשט לשון הגמרא, שעבודת פסול לא נחשבת עבודה כלל ולכן אין שאר הדם נחשב כשיריים וניתן לשוב ולבצע את עבודת הזריקה. לעומת זאת, עבודה במחשבת פסול נחשבת עבודה (כפי שאמר ריו"ח ש"מרצה לפיגולו"), ולכן הדם הופך לשיריים ושוב לא ניתן לזרוק אותו.

הגרי"ז עצמו הקשה על פירושו-

וצריך עיון מאי נפקא מינה אי עושה שירים או לא בזריקה במחשבת פיגול, כיון דבלאו הכי הלא נפסל הקרבן מחמת מחשבת פיגול!

כלומר, כיצד ניתן לומר שהבעיה היא רק בכך שהדם הפך לשיריים ואי אפשר לזורקו, והרי גם אם אפשר היה לזרוק את הדם לא היה זה עוזר להכשיר את הקרבן שנפסל על ידי מחשבת חוץ לזמנו!

הגרי"ז עצמו יישב את שאלתו בשתי דרכים, אך מתוך הקושי שבדבריו ניתן להציע פירוש אחר לדברי הגמרא. ייתכן שכוונת הגמרא באומרה ש"פסול עושה שיריים" איננה שהפיכת שאר הדם לשיריים היא הסיבה לפסילת הקרבן, אלא שהיא מהווה סימן להשפעתה של העבודה על הקרבן. לפי זה, כוונת ר' יוחנן היא לומר שפסול שעובד פוסל רק את עצם העבודה שעושה ולא מותיר שום רושם על הקרבן עצמו ולכן ניתן לשוב ולזרוק את הדם, ואילו כשר שעובד במחשבת פסול פוסל בכך את הקרבן כולו.

נפקא מינה אפשרית בין שני הפירושים היא דין זריקה שלא לשמה. האחרונים נחלקו האם זריקה שלא לשמה פוסלת את כל הקרבן או לא, וניתן לתלות זאת בשתי ההבנות הנ"ל-

א.

לפי ההבנה הראשונה, דווקא מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו עושות שיריים משום שהן "מרצות לפיגולו", ובמחשבת שלא לשמה לא נאמר דין זה. (וכן כתב בעל טהרת הקדש לעיל יד:)

ב.

לפי ההבנה השנייה אפשר לומר שגם מחשבת שלא לשמה לא פוסלת את העבודה עצמה אלא יוצרת פסול של "שלא לשמו" בקרבן כולו, וממילא אי אפשר לשוב ולזרוק את דמו. (וכן כתב החזון יחזקאל על התוספתא, אמנם על עצם הנחתו שמחשבת שלא לשמה מתייחסת לקרבן כולו חלק החזון אי"ש, ואין כאן מקום להאריך בזה.)

הרב אברהם סתיו