דף יוםיומי

זבחים דף לא – ויקץ כישן הפיגול

רבא ורב המנונא נחלקו, מהו הדין במקרה בו אדם חשב לאכול חצי זית חוץ לזמנו, עוד חצי חוץ למקומו וחצי נוסף לזמנו. לדעת רבא שני חצאי הכזית מצטרפים לפיגול, ואילו לדעת רב המנונא אין הם מצטרפים, שכן כבר נתערבה מחשבת חצי כזית חוץ לזמנו הראשונה עם מחשבת חצי כזית חוץ למקומו.

כבסיס לטענותיהם, מביאים האמוראים דוגמאות מעולם הטומאה – כאשר שיעור ביצה של אוכל הטמא בדרגת 'ראשון' ושיעור ביצה הטמא בדרגת 'שני' מתערבים זה בזה, ולאחר מכן נחלקת התערובת לשתיים, אנו מתייחסים לכל אחת מהתערובות המתקבלות כדרגת 'שני' בלבד. אך אם נשוב ונערב את שתי התערובות לתערובת אחת גדולה, בת שתי ביצים, יהיה דינה דין 'ראשון'. מכאן למד רבא, כי ניתן לשוב 'ולהעיר' את הטומאה או הפיגול שלכאורה נצטרפו לעניין אחר.

התוספות (ד"ה הא),תמהו על השוואתו של רבא בין דיני פיגול לדיני טומאה. והלא,

"מה ענין זה אצל זה? דגבי קרבן כשאמר חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו הרי כבר נפסל הקרבן ואינו חוזר ונעשה פיגול. אבל חצי ביצה ראשון וחצי ביצה שני שנתערבו, דנעשה שני, אין הטעם לפי שנתבטל חצי ביצה הראשון, אלא משום דאין לו כח לטמאות בפני עצמו! הלכך, כשיצטרף עמו חצי ביצה ראשון למה לא יהא ראשון?"

כלומר, התוספות טוענים שלא ניתן להשוות בין הדינים. לגבי טומאה, הצירוף של חצי ביצה הטמאה בדרגת ראשון עם חצי ביצה הטמאה בדרגת שני אינו משפיע על החצי הראשון. לגבי דיני פיגול, לעומת זאת, לאחר שנצטרף חצי כזית הראשון של מחשבת חוץ לזמנו עם חצי כזית של מחשבת חוץ למקומו, נפסל הקרבן, ולמעשה גם החצי כזית הראשון אינו יכול עוד לפגל!

נראה, כי התשובה לשאלה זו, וממילא ביאור עמדת רבא, נעוצה בהבנת עירוב המחשבות שבין חוץ לזמנו וחוץ למקומו. אפשרות אחת היא להבין הלכה זו בדומה לדיני טומאה. כלומר, חוץ לזמנו וחוץ למקומו הינם מחשבות הפועלות לפסול את הקרבן באופן דומה, אלא שמחשבת חוץ לזמנו חמורה יותר. מאחר וכך, במקרה בו ישנו חצי כזית מכל אחת מן המחשבות, אנו יכולים לצרף אותן על סמך המכנה המשותף הנמוך, והקרבן יפסל. על פי תפיסה זו, צודקים דברי התוספות, וטענתו של רבא קשה ביותר.

אפשרות שניה בהבנת היחס שבין דיני חוץ למקומו לחוץ לזמנו, היא כי למחשבת חוץ לזמנו אינה רק חמורה יותר, אלא שונה באופן מהותי. המחשב להוציא את הקרבן ממקומו הראוי מחשב לפוסלו. לעומת זאת, המחשב לאכול את הקרבן שלא בזמנו, אינו מחשב לפסול את הקרבן, אלא להתנהג בו שלא כדיניו. כמובן, התנהגות זו תביא את הקרבן, בסופו של דבר, לידי פסול. אך בעוד שבמחשב לאכול חוץ למקומו הבעיה נובעת ממחשבתו לפסול את הקרבן, בעיית המחשב לאכול חוץ לזמנו היא בנסיונו לשנות את דיני הקרבן.

על פי אפשרות זו יובן מדוע קרבן שחישב עליו חוץ למקומו אינו יכול עוד להיות פיגול. על מנת שהקרבן יוכל להתפגל, כלומר, שהאדם יתכנן לשנות את דיניו, יש צורך בכך שלמעט השינוי, יהא זה קרבן כשר.

לאור אפשרות זו, צירוף חצי כזית של חוץ לזמנו וחצי כזית חוץ למקומו מתאפשר רק כיון שהפיגול לא חל בחצי כזית. על כן, לא נותרה כאן אלא מחשבה לפסול, שיכולה להצטרף עם חצי כזית של מחשבת חוץ למקומו כמחשבת פסול.

אמנם, ברגע שישנה מחשבה נוספת על חצי כזית חוץ לזמנו, 'מקיצה' המחשבה הראשונה של חוץ לזמנו משנתה, ואין היא עוד מחשבת פסול, כי אם מחשבת פיגול, כיון שביחד עם החצי כזית השני מתברר שיש כאן מחשבה משמעותית מספיק לשנות את דיני הקרבן. על כן, אין אנו רואים אותה עוד כמחשבת פסול, אלא כמחשבת פיגול, ואין היא מצטרפת יותר עם חצי כזית של חוץ למקומו.

הרב ברוך וינטרוב