| |||||||||||
!! | |||||||||||
  |
EAB- blank
|
  |
דף יוםיומי זבחים דף י – חטאת ואשם במשנה שבראש המסכת למדנו, כי נחלקו חכמים ורבי אליעזר לגבי קרבן אשם שהוקרב שלא לשמו. דעת חכמים היא שדין האשם כדין שאר הקרבנות – כשר, אלא שלא עלה לשם חובה. דעת רבי אליעזר היא שקרבן אשם שהוקרב שלא לשמו שווה בדינו לחטאת, ונפסל לגמרי. הגמרא בדף י דנה בטעמיהם של רבי אליעזר וחכמים. מתוך הדיון מתברר, כי המחלוקת אינה נוגעת אך ורק לפסול קרבן שהוקרב שלא לשמו, אלא בכלל ליחס שבין חטאת ואשם. רבי אליעזר נוטה לראות את שני הקרבנות כשווים בדיניהם, ואילו חכמים מחלקים ביניהם. הבנה זו נאמרה במפורש על ידי רש"י בפסחים: "כל צדדיו של ר' אליעזר היה עושה אשם כחטאת לכל דבר" (עג ע"א, ד"ה ר' אליעזר) למעשה, מצינו מספר הלכות בהם חלק רבי אליעזר עם חכמים בהשוואת אשם לחטאת: נראה, כי שלש מחלוקות אלו יסודן שווה. מוסכם, הן על חכמים והן על רבי אליעזר, שהאשם בא לכפר על חטא. על כן, גם חכמים מסכימים כי האשם אינו בא בנדבה. בנקודה זו שווה האשם לחטאת. כמו כן מוסכם על שניהם, כי עבודת הכפרה באשם שונה היא מהעבודה בחטאת. בחטאת ניתן הדם על ארבע קרנות, בחוד ובאצבע. באשם, לעומת זאת, הנתינה היא על שתי קרנות בלבד (אם כי הגמרא מעלה אפשרות כי רבי אליעזר חולק על כך), לא בהכרח בחוד, ומכלי. מהבדלים אלו נראה, כי מדובר בשתי עבודות שונות – בחטאת עבודת הזאה, ואילו באשם אכילת מזבח. במאפיינים אלו דומה האשם לעולה, אשר בה זריקת הדם על המזבח הינה חלק מאכילת המזבח. אמור מעתה: חכמים ורבי אליעזר נחלקו כיצד לראות את היחס שבין שני מוקדים אלו. לדעת רבי אליעזר, האשם שווה לחטאת, שכן עניינו, כעניינה, בכפרה. ההבדל הוא רק באופן הכפרה – החטאת מכפרת על ידי הזאה וחיטוי על המזבח, ואילו האשם מכפר על ידי מעין 'תשלום' המתבטא בנתינה למזבח. לדעת חכמים, לעומת זאת, אף על פי שהאשם נועד בעיקרו לכפרה, הרי שהוא כולל אף אכילת מזבח, קיום היכול לעמוד גם בפני עצמו. מכך נובעים ההבדלים כולם –
|
  |