!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

בבא בתרא דף קמב – הקנאה לעובר

סוגייתנו (קמא ע"ב – קמב ע"ב) דנה אם אפשר לזכות לעובר. הגמרא (קמא ע"ב) טוענת שגם מאן דאמר "אדם מקנה דבר שלא בא לעולם" מודה שאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם. על כן אומר רב הונא כי אין הוא יודע מי שנה את משנתנו, שמשמע ממנה שניתן לזכות לעובר.

מה בין הקנאת דבר שלא בא לעולם להקנאה לדבר שלא בא לעולם? נראה שייתכנו שני הסברים לחילוק זה:

א. בעיה במעשה הקניין. במעשה קניין משתתפים שניים: קונה ומקנה. אם אין הקונה בנמצא, אין הוא יכול להשתתף במעשה הקניין.
ב. בעיה בחלות הקניין. אף אם נניח שהמַקנה יכול לעשות את הקניין לבדו, אין ישות משפטית ברת קניין שתוכל לזכות בחפץ, והרי זה כמקנה לעץ.

קצות החושן (סימן ר"ט ס"ק א) הוכיח שהרמב"ם נקט כדרך השנייה. הרמב"ם (הלכות אישות פ"ז הט"ז) פוסק שאדם יכול לקדש את בתו בעודה עוברה – זאת אומרת: הוא סבר שעובר הוא דבר שבא לעולם (שהרי אין הלכה כרבי מאיר) – ואף על פי כן פסק (הלכות מכירה פכ"ב ה"י) שלא ניתן להקנות לעובר. מכאן שלדעתו עובר הוא דבר שבא לעולם, אלא שאינו בר זכייה.

בהמשך הסוגיה הגמרא מוכיחה שלדעת רבי יוסי ניתן להוריש לדבר שלא בא לעולם, אך היא דוחה: "שאני ירושה הבאה מאיליה". לכאורה מוכח מכאן כדרך הראשון שהסברנו: הליקוי הוא במעשה הקניין, ועל כן בקניין הבא מאליו, כגון ירושה, העובר יכול לזכות. אך אם עובר אינו יכול להיות בעלים כלל, לא יוכל לזכות גם בירושה. נמצא שדין זה קשה על הרמב"ם.

אמנם ייתכן שניתן לבאר את דברי רבי יוסי גם על הדרך השני שהבאנו, שעובר אינו בר זכייה. הגמרא מוכיחה שלדעת רבי יוסי עובר יורש מפסיקתו שעובר "פוסל ואינו מאכיל", כלומר שאם כוהן מת והניח אישה מעוברת, עבדי האב הכוהן נחשבים ברשות העובר, ובכל זאת הם אסורים לאכול בתרומה, כי העובר נחשב זר. והנה, ייתכן שיש לחלק בין שֵם יורש לבין בעלות ממונית (ראה חידושי הגאון ר' חיים סולוביצ'יק על הרמב"ם, הלכות תרומות פ"ח ה"ד): שֵם יורש אכן חל על העובר, ומכוחו העבדים נחשבים עבדיו; אך בבעלות הממונית לא יזכה עד לידתו. לפי זה, הדגש בדחיית הגמרא "שאני ירושה הבאה מאיליה" הוא במילה "ירושה", כלומר שלעניין "פוסל ואינו מאכיל" די בשם יורש, ואין צורך שיהיה העובר בר זכייה.

הרב ברוך וינטרוב