!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

בבא בתרא דף טו – ומשה כותב בדמע

"'וימת שם משה עבד ה'' (דברים ל"ד, ה) – אפשר משה חי וכתב 'וימת שם משה'?! אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע; דברי רבי יהודה, ואמרי לה ר' נחמיה.
אמר לו רבי שמעון: אפשר ספר תורה חסר אות אחת וכתיב 'לקוח את ספר התורה הזה' (שם ל"א, כו)! אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה (אומר ו)כותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע..." (טו ע"א).

"דמע" זה – מה טיבו?

הריטב"א בחידושיו לסוגייתנו מציע שני פירושים. האחד, שבכל התורה כולה היה משה חוזר אחר דברי ה' וכותב, ואילו כאן לא יכול לחזור על הדברים בפיו מחמת בכיו, ורק כתב. הפירוש השני הוא שבניגוד לשאר התורה, שנכתבה בדיו, את שמונת הפסוקים האחרונים כתב משה בדמעותיו.

פירוש שלישי ידוע בשם הגר"א, ולפיו "בדמע" היינו בערבוביה (כשם שתערובת של חולין ותרומה קרויה בלשון חכמים "מדומע"):

"ידוע כי כל התורה הוא שמותיו של הקב"ה, והיינו על ידי צירופים של אותיות ותיבות [ראה הקדמת רמב"ן לפירושו לתורה]... לכך הוא אומר שהיה כותב בדמע, והפירוש הוא מלשון 'מלאתך ודמעך' (שמות כ"ב, כח), רוצה לומר: מדומע וערבוב אותיות, שהיה כותב מכאן ואילך על פי צירופי תיבות, והם שמותיו של הקב"ה, ולא היה נקרא כלל 'וימת שם משה', רק [=אלא] תיבות אחרות, על פי סודות התורה... ויהושע כתבן כפי הנגלה" (קול אליהו סימן קל"ג).

ייתכן שיש לתלות במחלוקת זו את ספקה של הגמרא בהמשך:

"כמאן אזלא הא דא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: שמונה פסוקים שבתורה, יחיד קורא אותן [רש"י: כלומר אין מפסיקין בהן] – לימא דלא כרבי שמעון?
אפילו תימא רבי שמעון, הואיל ואשתנו אשתנו [רש"י: הואיל ואישתנו לכתוב בדמע – אישתנו]".

על פי שני הפירושים הראשונים לדברי רבי שמעון, אין הבדל של ממש בין שמונה פסוקים שבתורה לבין שאר התורה. אבל על פי הפירוש האחרון, יהושע הרים תרומה ממשית לעיצובם של פסוקים אלו (הגם שספר התורה נחשב שלם גם קודם לכן), ועל כן אפשר שגם רבי שמעון יודה שיחיד קורא אותם "כיוון דאשתנו".

עוד בעניין זה בשיעורו של הרב אלחנן סמט לפרשת וזאת הברכה (סדרה שנייה), בסופו.

הרב ברוך וינטרוב