דף יוםיומי

קידושין דף יט – קידושין לקטן

הקונה אמה עברייה רשאי לייעדה לו או לבנו. הגמרא בדף יח ע"ב שואלת מה טיבו של ייעוד זה: האם הוא הופך את האמה לארוסה, או שמא לנשואה? דין הייעוד מעורר שאלות שונות, הנידונות בסוגיות אותן אנו לומדים בימים אלה.

בדף יט ע"א מעלה הגמרא שאלה מעניינת: האם רשאי אדם לייעד אישה גם לבנו הקטן? המניע לייעוד שכזה מובן ביותר: הנערה הצעירה נשאה חן בעיני האדון, והוא סבור שתהיה כלה ראויה לבנו, כשיגדל. תשובתה של הגמרא חד-משמעית: "אין יעוד אלא בגדול, לפי שאין יעוד אלא מדעת", לאמור: אף שהאב דואג לבנו ומבקש עבורו כלה מתאימה, אין לו הסמכות לייעדה עד שיגדל הבן.

ובכל זאת, מצאנו בראשונים דעה המאפשרת לאב לקדש אישה לבנו אף בקטנותו. וכך מביא הבית יוסף (חלק אבן העזר סימן מ"ג): "כתב מהרי"ק בשורש ל', דקטן בן י"א שקידש לו אביו, שצריכה גט לדעת קצת פוסקים" [והעיר המשנה למלך (הלכות גירושין פ"ו ה"ג), שמדברי המהרי"ק משמע שחשש זה לקידושין הוא דאורייתא!]. דומה כי ברור היה למהרי"ק שקטן אינו יכול לקדש לעצמו; ואולם, כפי שהסברנו, לעתים האב הוא זה שמבקש למצוא שידוך הולם עבור בנו ולקדש לו אישה – ולדעת המהרי"ק, יש סברה לומר שקידושין כאלה חלים מדין "זכין לאדם שלא בפניו", ולכן אותה אישה צריכה גט.

הבית יוסף עצמו כתב כי דברי המהרי"ק תמוהים, וכן פסק להלכה בשולחן ערוך; בין היתר הוכיחו הפוסקים טענה זו מסוגייתנו, הקובעת בפירוש שלא ניתן לייעד אישה עבור קטן. ואולם, בעל שאגת אריה (הובאו דבריו באוצר הפוסקים, אבן העזר סימן מ"ג ס"ק א אות ו) מעיר שיש מקום לחלק בין הסוגיות. בסוגייתנו מדובר על ייעוד; במצב כזה, אף שהאב הוא זה שמייעד, יש צורך בדעתו ובהסכמתו של הבן. המהרי"ק, לעומת זאת, עסק בקידושין במנגנון של "זכין", שבו פועל אדם באופן עצמאי לחלוטין לטובתו של אדם אחר – ואפשר שאת המנגנון הזה יכול האב להפעיל אף כשבנו עדיין קטן. חילוקו של השאגת אריה דורש כמובן בחינה מעמיקה לאור סוגיית זכין וסוגיית ייעוד. אך כאמור, הקו הפשוט בפוסקים הוא, שאין שום אפשרות לקדש אישה עבור קטן.

הרב אודי שוורץ