!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

קידושין דף י – תחילת ביאה וסוף ביאה

הסוגיה בדף י ע"א מתלבטת באיזה שלב בביאה מתקדשת האישה – בתחילתה או בסופה – ומסיקה כי סוף ביאה קונה, כדברי רבא "כל הבועל דעתו על גמר ביאה". התוספות (ד"ה כל הבועל) הקשו על כך מהסוגיה ביבמות נה ע"ב, הלומדת שהאישה נקנית לבעלה כבר בהעראה (תחילת הביאה) בגזרה שווה 'קיחה'–'קיחה' מאיסורי עריות. הם מציעים מספר תשובות לשאלה זו, ואנו נתמקד באחרונה שבהן – תשובתו של רב נסים גאון, המחלק בין קידושין לנישואין: סוגייתנו, האומרת כי האישה נקנית רק בסוף הביאה, עוסקת בקידושין, ואילו הסוגיה ביבמות, ממנה משמע כי די בתחילת ביאה, מתייחסת לנישואין. התוספות עצמם תמהים על דבריו, שהרי הסוגיה ביבמות לומדת מן המילה "יקח", שממנה נלמדות דרכי הקידושין, כגון קידושי כסף.

נראה שניתן לבאר את שיטת רב נסים גאון על פי פסקי הרמב"ם, המחלק אף הוא בין קידושין לנישואין: לגבי נישואין כתב (הלכות אישות פ"י ה"א) כי די בהעראה, כסוגיית יבמות, ואילו לגבי קידושין פסק (שם פ"ג ה"ה) שהקידושין חלין בגמר ביאה דווקא, שמסתמא דעתו על גמר ביאה. כלומר: אף שמהפסוק ניתן היה ללמוד כי די בהעראה גם לקידושין, אין דעת הבועל אלא על גמר ביאה, ואין הוא מתכוון לקדש עד אז. אלא שכעת עלינו לשאול: מאי שנא קידושין ומאי שנא נישואין? מדוע בקידושין אין דעתו אלא על גמר ביאה, ובנישואין לאו?

הגאון ר' חיים סולוביצ'יק יישב שאלה זו על ידי חילוק יסודי וחשוב בין קידושין לנישואין. קידושין הם מצב משפטי-הלכתי הנוצר על ידי מעשה קניין; במציאות האישה עדיין מתגוררת בבית אביה, ומדרבנן היא אף אסורה עדיין למקדש. הנישואין, לעומת זאת, אינם מחדשים רבות במישור ההלכתי-משפטי, אך מבחינה מציאותית מדובר באירוע גדול הרבה יותר: האישה עוברת לרשותו של הבעל. לאור זאת מחדש ר' חיים כי מעשה הנישואין כלל אינו מעשה משפטי התלוי בדעת, כי אם מעשה מציאותי, התלוי בהתרחשות בפועל: אם בא אדם על אישה המקודשת לו מתוך כוונת אישות, הרי הנישואין חלים אף אם לא היה בדעתו לשאתה; ובדומה לכך, העובדה שאין דעתו של אדם אלא על גמר ביאה אינה יכולה לשנות את העובדה שכבר מתחילת בעילתו יש כאן מעשה ביאה. כך תובן גם ההשוואה בסוגיה ביבמות לאיסור ערווה, המלמדנו כי מעשה ביאה נחשב כזה מיד בתחילתו. דחיית חלותם של קידושי ביאה לסופה נובעת מטעם צדדי – עיכוב החלות על ידי דעת המקדש – אך במקום שאין אנו נזקקים לדעת הבועל, כגון באיסורי ביאה או בנישואין, אין אנו צריכים לסוף ביאה, כי אם לתחילתה בלבד.

(להרחבה על אודות ההבדל שבין אירוסין ונישואין על פי שיטת ר' חיים ראו מאמרו של הגרי"ד סולוביצ'יק, "מה דודך מדוד", בתוך ספרו דברי הגות והערכה, עמ' 72 הערה 4.)

הרב ברוך וינטרוב