דף יוםיומי

קידושין ד: איילונית

הגמרא בדף ג ע"ב פותחת דיון ארוך אודות המקור בתורה לכך שניתן לקדש אישה בכסף. אחד המקורות שמציעה הגמרא הוא אמה עבריה, שאותה קונים בכסף. אגב הדיון באמה עבריה, עוסקת הגמרא ב"איילונית" - דהיינו, אישה שאינה יכולה ללדת. הגמרא בכתובות (יא ע"א) מסבירה שהמונח "איילונית" הוא עיבוד של המילה "אַיִל" - כלומר, איילה ממין זָכָר. איילונית היא 'אישה זָכָר' כיוון שאינה יכולה ללדת.

לאיילונית ישנו מעמד ייחודי: מצד אחד היא איננה קטנה, אך מצד שני אין לה הסימנים הפיזיולוגיים המאפיינים נערה או בוגרת, ויש לה סימנים מיוחדים (המוזכרים בגמרא ביבמות פ), המגדירים אישה בת למעלה מ-20 כאיילונית.

הגמרא ביבמות מעוררת שאלה מעניינת: מה דינה של אישה שבגיל 12 לא הופיעו בה סימני נערות או בגרות, אך גם לא הופיעו בה סימני איילונית, אך בגיל מבוגר יותר הופיעו בה לפתע סימני האיילונית? מאימתי נחשבת אישה זו לבוגרת? הגמרא מגדירה את שאלתה במילים 'האם יש איילונית למפרע', ובביאור מושג זה נחלקו הראשונים. רוב הראשונים פירשו שכשמתגלים באישה סימני האיילונית, מתגלה למפרע שהיא הייתה בוגרת כבר מגיל 12, אולם הראב"ד הסביר שאישה זו נחשב בוגרת רק מרגע שהופיעו בה הסימנים, ולא קודם לכן. מסתבר שלדעת הראב"ד הסימנים הם המגדירים אישה כאיילונית, וגילהּ של האישה רק מוכיח שהסימנים הם אכן סימני איילונית, ולא תופעה פיזיולוגית אחרת. לכן, האישה נחשבת כבוגרת רק מרגע שהופיעו בה הסימנים. לדעת שאר הראשונים, גדלות תלויה בראש ובראשונה בגיל, והסימנים אינם אלא תנאי צדדי. לכן, ברגע שהופיעו הסימנים, ברור שהאישה היתה גדולה כבר כשהגיע לגיל 12.

מחלוקת זו בין הראשונים נוגעת גם לפירוש סוגייתנו. הגמרא מבארת שהיה מקום לחשוב שאם קטנה נמכרה לאַמָה ולאחר מכן הופיעו בה סימני איילונית, הרי שהמכר בטל למפרע. כדי לעקור מחשבה מוטעת זו, כתבה התורה פסוק מיוחד.

הראב"ד (המצוטט ברמב"ן בסוגייתינו, ד"ה בבגרות) טוען שסוגיה זו היא ראיה לשיטתו. אם נפרש שהאיילונית נחשבת גדולה למפרע כבר מיום שהיתה בת 12, הרי המכר ממילא בטל למפרע, שכן אי אפשר למכור בוגרת לאמה! על כורחנו, מסביר הראב"ד, שהאישה נחשבת כבוגרת רק מרגע הופעת הסימנים, ולא למפרע.

הרמב"ן בסוגייתנו מסביר את הסוגיה באופן אחר. לדעתו, הסוגיה עוסקת בקטנה שנמכרה לאַמָה, השתחררה לאחר שש שנים ככל אמה עברייה, ובגיל מבוגר נתגלו בה סימני איילונית, והיא תובעת מהאדון שכר עבור העבודה שעבדה אצלו לאחר גיל 12. אישה זו אכן נחשבת כבוגרת למפרע מגיל 12, אולם יש גזרת הכתוב מיוחדת המלמדת שהיא אינה זכאית לשכר על עבודה זו.

לסיום נעיר שמחלוקת הראשונים שלפנינו היא דוגמא למודל עקרוני בתחומים שונים בהלכה, אשר בו דין מסויים נקבע כתוצאה משני גורמים שונים. שאלת המפתח בתחומים אלו היא האם שני הגורמים הם שווים, או שמא אחד מהם הוא הגורם המרכזי וזולתו אינו אלא תנאי צדדי (כפי שהראב"ד סבור בסוגייתנו שהסימנים הם הגורם המרכזי, וגיל האישה רק מוכיח שהסימנים הם סימני איילונית).

הרב אודי שוורץ