שיעור / תשל"ח דף מס' 103
מסכת שבת, פרק שבעה-עשר
בעניין מוקצה מחמת איסור (הרב ליכטנשטיין)
הסוגיה מד.-מה.; תד"ה מטה; חי' הרמב"ן ד"ה ומה; תד"ה הא; חי' הר"ן ד"ה הניח; לו. תד"ה הא ר' יהודה; רא"ש סי' כ'; שו"ע סי' שי ס"ז. |
א. |
ירושלמי על אתר עד "סאה ותרקב מאוסין הן". | ב. |
ביצה ג. תד"ה גזירה (עד "והוא מצפה לכך"); מלחמות ה' לרמב"ן ביצה (יא. באלפס) "ואני סובר עוד... והלשון הזה צריך הכרע" (באמצע הדיבור); פסחים נו: "ופורצין פרצות... שמא יעלה ויתלוש", וידוייק ברש"י ד"ה והא; ביצה כד: רש"י ד"ה אם; בהע"מ (יג. באלפס) "והא... קדושתו ואיסורו"; רמב"ן עד "שהן אסורין". |
ג. |
חולין יד: "אלא א"ר ששת... דהוא דחי ליה בידיים"; שם טו. >ני תנא... והא אינן ראוי ל..."; בהע"מ (ד. באלפס) ד"ה והא, מלחמות ד"ה ועוד נקטינן. |
ד. |
רמב"ם שבת פכ"ה ה"י. | ה. |