|
בפרשתנו מופיע המנין האחרון של "חומש הפקודים", לפני הכניסה לארץ, ומטרתו - כפי שנצטווה משה לאחר המנין - חלוקת הנחלות:
"לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יתן נחלתו" (במדבר כ"ו, נד).
מיד לאחר פרשת המנין, מופיעה פרשה חריגה - פרשת בנות צלפחד, ובה באות בנות צלפחד אל משה בטענה:
"למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן, תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו" (במדבר כ"ז, א' - ד').
ואכן זכו בנות צלפחד הן לנחלה והן לכתיבת פרשת הנחלות על ידן[2].
בפרשת מסעי, מופיעה זעקתם של בני גלעד בן מכיר בן מנשה -
"והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגרל נחלתנו יגרע" (במדבר ל"ו, ג').
על מה ולמה זעקה זו? הרי 52,700 איש מנו שבט מנשה (כ"ו, לד), ונחלתו הנה הגדולה בנחלות השבטים. מדוע עיני ראשי האבות
צרה בנחלת חמש בנות צלפחד? אמנם, משנה מפורשת היא שנטלו בנות צלפחד ג' חלקים בארץ: חלק אביהן, חלקו עם אחיו בנכסי חפר, וחלקו כבכור (ראה ב"ב קטז:), אך עדיין, מדובר בסך הכל בשלשה חלקים מתוך עשרות אלפים.
כיוון להבנת דבר זה יכולים אנו למצוא בספר יהושע, בפרשת חלוקת הנחלות (יהשוע פרק י"ז). שם, בתאור נחלת מנשה המערבית, מופיעים שמות אחד עשר אנשים שנחלו בארץ, וכן נאמר שנחלקה הארץ לעשרה חבלים. האנשים המוזכרים שם הנם אביעזר, חלק, אשריאל, שכם, חפר, ושמידע (פס' ב'), כולם מבין המשפחות הנמנות במנין בפרשתנו (במדבר כ"ו, כה-לד), וכן מוזכרות בנות צלפחד (פס' ו').
מדוע נזכרו בנות צלפחד במקום בו נזכרו רק המשפחות? אפשר לומר שהסיבה היא בשל העניין החריג בירושת בנות. עם זאת, אנו נציע סיבה שונה, אשר יתכן ותפתור גם את הקושי הראשון שהעלנו, בדבר זעקת ראשי האבות.
האנשים המופיעים בספר יהושע כנוחלי הארץ, הינם ראשי משפחות מנשה המופעים בפרשתנו. בסך הכל, מנויות תשע משפחות, תשעה בתי אב: מכיר, גלעד (בן מכיר), איעזר, חלק, אשריאל, שכם, שמידע וחפר (בני גלעד). בנוסף לאלו, נמנה גם צלפחד בן חפר, וחמש בנותיו, ולכך נגיע בהמשך. לתשע משפחות אלו, ולבנות צלפחד נחלקה נחלת מנשה.
ודאי, שלא היו אלו כל בני שבט מנשה בכניסתם לארץ, שהרי בסיכום הכולל של המניין מנה שבט מנשה 52,700 פקודים.
אנשים אלו נמנו, כפי שמסביר הרמב"ן (במדבר כ"ו, יג) - "כי הבנים האלו הנזכרים גדולים ונכבדים ויהיו לראש" - כלומר, אלו הם ראשי משפחות מנשה ביציאת מצרים[3].
כמובן, שלא כל בני מנשה ביציאת מצרים היו צאצאיהם של ראשי בית האב. אולם, יתר בני השבט נלוו עליהם וקיבלו את נחלתם בארץ מהם. כל ראש בית אב בזמן הכניסה לארץ קיבל נחלה וחילקה בין כל בני בית האב.
נחלקו תנאים בבריתא (ב"ב קיז.), כיצד נחלקה הארץ ר' יאשיה אומר ליוצאי מצרים נחלקה הארץ, ור' יונתן אומר לבאי הארץ נחלקה הארץ. נלך אנו, על פי שיטת ר' יונתן, שכמותו נזכר גם במדרש רבא (פנחס כ"ט, ט').
אם כן כיצד נחלקה הארץ לבאי הארץ? מסבירה הברייתא:
"משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם, שכל נחלות שבעולם חיין יורשין מתים, וכאן מתים יורשים חיים" (ב"ב שם).
כלומר, לאחר חלוקת הנחלות על פי מספר באי הארץ, חזרו אלו והנחילו, כביכול, את הנחלות לראשי בתי האב ביציאת מצרים, אשר כבר מתו. לאחר מכן, הנחילו ראשי בתי האב נחלה זו לבניהם, ראשי בתי האב בכניסה לארץ. אלו, כפי שהזכרנו, חילקו את הנחלה בין כל בני בית האב.
לפי חשבון זה, מספר הנחלות שקיבל שבט מנשה הוא 52,700 - כמספר באי הארץ. נחלות אלו "הועברו" לראשי בתי האב בזמן יציאת מצרים, שכבר מתו, ואלו, כביכול, נתחלקו בה בינהם על פי כללי הירושה, כאילו זכו בה מאביהם. לאחר מכן הנחילו שוב את הנחלה לבניהם בדור באי הארץ, ואלו חילקוה בין כל בני בית האב.
בין ראשי בתי האב ביציאת מצרים היה אחד חריג - צלפחד בן חפר. שלשה דברים מיוחדים היו בצלפחד:
1. צפלחד היה גם ראש בית אב בפני עצמו, ביציאת מצרים[4] וגם בנו של חפר, ראש בית אב אחר ביציאת מצרים.
2. צלפחד לא חטא בחטא המרגלים, וראוי היה להיות ראש בית אב בכניסה לארץ.
3. לצפלחד לא היו לו בנים, אלא בנות בלבד.
צלפחד, היה ראוי לקבל את חלקו כראש בית אב ביציאת מצרים, וכן כיורש של חפר בכניסה לארץ. נחלות אלו היה צלפחד צריך להנחיל לבני בית צלפחד, ולבני בית חפר אשר נלוו אליו.
כלומר, אלמלא מת צלפחד בחטאו, הרי שהיה נוחל בארץ, כראש בית צלפחד, ובנוסף כיורש של חפר.
עם זאת, צלפחד מת במדבר, ולא הותיר אחריו בנים, כי אם בנות בלבד. כאשר מת צלפחד, התפרק בית אב זה, וכל בני ביתו עברו לאחיו או ליורשי נחלתו האחרים, בכדי לנחול מהם.
בשלב זה, באו בנות צלפחד אל משה בבקשה להקים שם לאביהם, ובקשתם נתקבלה. כעת המצב הסתבך - בנות צלפחד חזרו וזכו בנחלת אביהם, אולם, איש לא יכול היה להתלוות אליהן, כיוון שכבנות הן לא יכלו להיות ראשי בתי אב. לכן, היו חמש בנות צלפחד היחידות שנחלו את כל נחלת בית צלפחד.
יתר על כן, כפי שהזכרנו, בהיות צלפחד בנו הבכור של ראש בית חפר זכה גם בשני חלקים מנחלת חפר, וגם אותם יכלו לירש רק חמש בנותיו.
כך יצא כי בנות צלפחד, יורשותיו היחידות של אביהן, ירשו יותר מתשיעית מנחלת בני מנשה. זאת, כיוון שמבית צלפחד נותרו רק הן, ובתי מכיר וגלעד ירשו בעבר הירדן המזרחי. כך, רק בנות צלפחד וששת בתי מנשה הנוספים נותרו לירש את עבר הירדן המערבי. הרי שהיתה נחלת בנות צלפחד בין יותר משביעית לכמעט רבע[5] מנחלת מנשה המערבית!
ו. "ולא תסב נחלה ממטה"
כך, מובן גם הדין שנצטווה משה בחלוקת הנחלות בארץ, בשל זעקתם של ראשי האבות:
"וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו"
(במדבר ל"ו, ח').
אלמלא היו נישאות בנות צלפחד למשפחות מטה אביהן, הרי שיותר משביעית, מנחלת בני מנשה המערבית היתה אובדת!
[1] דברים דומים בפרשת חלוקת הנחלות שמעתי מפי הרב מדן, אך לא זכיתי להבנים עד תומם, ולכן בררתי לי דרך שונה אך על בסיס העקרונות שלימד.
[2] כפי שמופיע בגמ' בב"ב (קיט.) - "ראויה היתה פרשת נחלות להיכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן.
[3] כך עולה מהגמרא בב"ב (קיח.), והדבר מסתבר מבחינת שושלת הדורות, שהרי במידה ומנשה, וכל אחד מן המנויים, הוליד בגיל 50, הרי שהיה חפר ביציאת מצרים כבן 60 (שהות בני ישראל במצרים ארכה 210 שנים, ובין מנשה לחפר ישנם ארבעה דורות).
[4] כמובן, שכיוון שבסופו של דבר מת צלפחד במדבר, ולא היה המשך לביתו בזמן הכניסה לארץ, לא נמנתה משפחת צלפחד בכניסה לארץ.
[5] לתוצאה זאת נגיע אם נניח כי לחפר היה מספר מצומצם יותר של בנים. אם היו לחפר שני בנים בלבד, הרי שצלפחד כבכור ירש שני שליש מנחלתו, ובסה"כ בנותיו ירשו 5/21 חלקים בנחלת מנשה המערבית (נחלת צלפחד= 1/7, ובנוסף עוד שני שלישים מנחלת חפר, הרי לנו כמעט רבע מהנחלות).
כך גם נסביר מדוע על פי הכתוב בספר יהושע, נחלקה נחלת בני מנשה לעשרה חבלים, על אף שמופיעים שם ששה ראשי בית אב וכן חמש בנות צלופחד - בסה"כ 11 חבלים. על פי הסברנו, יתר הנלווים למשפחת חפר קיבלו רק שליש מהנחלות, שהרי שני שלישים נטלו בנות צלפחד, ולכן נחלקה נחלתו ולא נמנתה בפני עצמה כבית אב.
|
|
