מדרש על הפרשה

פרשת תזריע - הפרת איזונים

בפרשת השבוע נידונים בהרחבה דיני המצורע. כידוע, הצרעת היא תופעה פיזית בגופו של האדם. אחת השאלות המרכזיות בקשר אליה היא שאלת מהותה: האם הצרעת היא אות משמיים או מחלה? במדרש מצאנו תשובה לשאלה זו, במסגרת אמירה רחבה יותר:

"'אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת' - הדא הוא דכתיב 'לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה'. אמר רב הונא: בשלשה מקומות יצתה רוח שלא במשקל וכבר היה לה להחריב את העולם... אמר רבי יהושע ברבי חנינא: בשעה שהרוח יוצאת מלפני הקב"- ה משברו בהרים ומרשלו בגבעות, ואומר לו הוי זהיר שלא תזיק לבריותי... 'ומים תכן במדה' - רבי יודן בר רבי שמואל אמר: אפילו מים שיורדין מלמעלה לא ניתנו אלא במידה...

דבר אחר: 'לעשות לרוח משקל' - אמר רבי אחא, אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל, יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים ... 'ומים תכן במדה' - אמר רבי יודן ברבי שמואל: ואפילו דברי תורה שניתנו מלמעלה לא ניתנו אלא במידה, ואלו הן: מקרא, משנה, תלמוד, הלכות ואגדה. יש זוכה למקרא, ויש למשנה, ויש לתלמוד, ויש להגדה ויש זוכה לכולן.

דבר אחר: 'לעשות לרוח משקל' - בנוהג שבעולם, הבריות אומרים איש פלוני רוחו יתירה; איש פלוני רוחו קצרה ... 'ומים תכן במדה' - אדם היה משוקל, חציו מים וחציו דם. בשעה שהוא זוכה - לא המים רבין על הדם ולא הדם רבין על המים, ובזמן שחוטא - פעמים שהמים רבין על הדם ... ופעמים שהדם רבין על המים ונעשה מצורע. הדא הוא דכתיב: "אדם" - או דם.

השפעתו של הקב"ה בעולם, שאותה אנו פוגשים במציאות הסובבת אותנו, היא מורכבת ורבת אנפין. כוחות שונים פועלים במקביל ובמשולב: כוחות פיזיקליים, אנושיים ורוחניים. הפסיפס הרב גווני הנפרס לעיננו מורכב משילובים במינונים שונים.

מסיבה זו, מתאר איוב את ה' כמי ש"שם לרוח משקל ולמים תיכן מידה" - שם הגבלה וקיצוב על הופעתם בעולם. שלושת הפירושים במדרש קוראים פעולה זו על תחומים שונים. הראשון - על פעולת כוחות הטבע; השני - על גילוי התורה בעולמנו; והשלישי - על נפש האדם. ה' משפיע כוח בכל התחומים, אך בכל תחום בכמות שונה. כדוגמא מביא המדרש את העובדה שלכל אחד יש חלק שונה בתורה: יש כאלה שתחומם הוא הלכה, יש כאלה שדווקא באגדה הם חזקים, וכן בכל תחום ותחום.

בסיום המדרש, מתפרש הפסוק על האיזונים שגוף האדם זקוק להם כדי לתפקד היטב. איזונים אלו הם מפלאי הבריאה, שכן הכוחות השונים לא רק שוכנים בצוותא אלא גם מרכיבים יצירה משותפת - את גוף האדם. אמנם, האדם יכול להפר איזונים אלו. האדם החוטא - לא רק עושה מעשה שאסור לעשותו, אלא גם עושה מעשה מזיק ומפר איזון עדין. כך נדרשת המילה 'אדם' כביטוי להפרת האיזון.

במקרה כזה לוקה האדם בצרעת. לכן, אופייה של הצרעת הוא כפול: היא מחלה של חטא, אך גם מחלה הבאה כתוצאה מחטא.

ר' עודד מיטלמן