מדרש על הפרשה

פרשת צו - האש המכלה את הרשעים

את פרשת השבוע פותחת פרשיית תרומת הדשן. בפסוק ההקדמה נאמר כי "העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר", וכבר במבט ראשון ניתן לראות כי בפסוק יש ייתור לשון. במדרש נלמד ייתור זה כעניין בפני עצמו:

"אמר רבי לוי: נימוס וקילוסים הוא, שכל המתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר 'היא העולה על מוקדה'. דור המבול - על ידי שנתגאו ואמרו 'מה שדי כי נעבדנו', לא נדונו אלא באש... סדומיים - על ידי שנתגאו ואמרו 'נשכח את הרגל מבינינו'... לא נידונו אלא באש.... פרעה הרשע - ע"י שנתגאה... לא נדון אלא באש... סיסרא הרשע - ע"י שנתגאה ולחץ את ישראל... סנחריב - ע"י שנתגאה... לא נידון אלא באש... נבוכדנצר - ע"י שנתגאה... לא נידון אלא באש... מלכות הרשעה - על ידי שהיא מחרפת ומגדפת... אינה נידונית אלא באש... אבל ישראל, שהם נבזין ושפלים בעולם הזה - אינן מתנחמין אלא באש, שנאמר 'ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב'".

רבי לוי מונה רבים ורעים שנתגאו ונענשו באש. המתגאה שם את עצמו עליון, כאילו אין מעליו כלום, לא בורא ולא שופט. אנשי דור המבול פרקו מעליהם עבודת א-לוהים, שכן מי יאמר להם מה יעשו? ומה תועלת להם בא-ל, יעשו הם לנפשם! אנשי סדום התעמרו בבא בגבולם והפנו גב לחלש. בכך הם עזבו את עשיית הטוב, שכן אם מעשה אינו מועיל להם - מדוע שיעשוהו? פרעה, סיסרא ונבוכדנצר בזו לא-לוהי ישראל באומרם 'אין כמוני'. העובדה שהם חזקים הייתה בעיניהם ראיה מוחצת לכך שאכן אלו הם פני הדברים.

כולם נידונו באש. האש גבוהה כשלעצמה ומנסה להתרומם שוב ושוב. אין כמוה גבוהה ואין כמוה חותרת למעלה. אין כמוה מכלה ושורפת, ואין כמוה מעניקה חום ואור. רשעי עולם, המתגאים ושמים עצמם עליונים על כל - באה האש ושורפתם. אותה האש המבטאת את ההתרוממות. אש של מעלה שורפת את אלו שאינם באמת עליונים, אך תופסים עצמם ככאלה.

מאידך, עומדים ישראל, שמשפילים עצמם בפני ריבונם, מכירים בו ועושים רצונו. עליהם לעתיד לבוא, לא בימים אלו שבהם רשעים עושים חיל וצדיקים מושפלים, תגן אש. הם יוכרו כאלה שחתרו בדרך הנכונה למעלה. לא ניסו לראות עצמם כעליונים, אלא הלכו והתעלו.

ר' עודד מיטלמן