מדרש על הפרשה

פרשת ויקרא - "אי אתה מצווה אותי אלא על ישראל"

השבוע, אנו פותחים את ספר ויקרא בכך שהקב"ה אומר למשה "דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם...". מדוע כה חשוב להדגיש את הדיבור אל בני ישראל? עונה על כך המדרש:

"'דבר אל בני ישראל' - רבי יודן בשם ר' ישמעאל בר נחמן: משל למלך שהיו לו פרקסין (גופיה), והיה מצוה את עבדו, ואמר לו קפלו ונערו ותן דעתך עליו. אמר לו עבדו: אדוני המלך, מכל פרקסין שיש לך - אי אתה מצוה אותי אלא על זה?! אמר לו: שאני מדביקו לגופי. כך אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, משבעים אומות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל... אמר לו: שהן דבוקין לי ...

אמר רבי אבין: משל למלך שהיה לו פורפירין (לבוש מלכות), והיה מצוה את עבדו... אמר לו שאותו לבשתי ביום מלכותי. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם ... אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל?! אמר לו: הן שהמליכוני תחלה על הים...

אמר רבי ברכיה משל לזקן שהיתה לו מעפורת (כיסוי ראש) והיה מצוה את תלמידו... מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא... אמר לו: שקבלו עליהם מלכותי בסיני, ואמרו 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע'....".

נראה, שהאמוראים אינם חלוקים זה על זה אלא מגלים פנים שונים בייחודם של ישראל על פני שאר האומות ובחיבתו של ה' אליהם.

ר' ישמעאל בר נחמן ממשיל את ישראל לבגד הניתן על בשר המלך. למלכו של עולם אין גוף ולא דמות הגוף, אך הוא משפיע על עולמו כל טוב. השפע שהקב"ה משפיע מתגלם לכדי מציאות ממשית, והופך לתופעות הנתפסות גם בכלים אנושיים. המציאות האנושית שבה השפע האלוקי בא לידי ביטוי באופן הטהור ביותר האפשרי הוא עם ישראל, הדבוק בה' ומביא לידי ביטוי את 'גופו' של המלך.

רבי אבין מדגיש מימד אחר. ישראל אמנם בהוויתם מגלים את מציאותו של ה' בעולם, אך יש בהם מעלה נוספת - הם קוראים בפועל בשם ה', הם ממליכים את מלך מלכי המלכים ומצהירים לעצמם ולעולם שה' הוא המלך.

רבי ברכיה הולך צעד נוסף קדימה. לא די שישראל קוראים בשם ה', אלא הם גם מקיימים את הוראותיו. הם סמל לכך שה' הוא גם מצווה ולא רק בורא.

על ישראל שמגלמים את מציאות ה', קוראים בשמו ועושים ציוויו - עליהם מצווה ה' את משה. על כך אנו אומרים: על ישראל חמדתו.

ר' עודד מיטלמן