מדרש על הפרשה

פרשת שמות - בחירתו של משה

השבוע אנו מתחילים לקרוא את חומש שמות. המעבר בין החומשים אינו מעבר טכני גרידא, בין ספר אחד למשנהו, אלא מעבר בין רמות שונות בקיומו של עם ישראל ובגילוי שם ה' בעולם. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא המעבר בין הדמויות הפועלות. בעוד שבספר בראשית עמדו במרכז הבמה אבות האומה ומשפחתם, בפרשתנו עולה למרכז הבמה משה רבנו.

התורה מתארת לנו את הולדתו וגדילתו של משה ואחר כך את בחירתו על ידי רבש"ע, אך בפשטי המקראות לא מופיעה נקודת הקישור בין שני המוקדים. מה גרם לבחירתו של משה כמנהיגו של עם ה'?

אומר על כך המדרש:

"'וירא בסבלותם' - מהו 'וירא'? שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר - חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם. שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט. והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן.... והיה מניח דרגון (דרגה) שלו, והולך ומיישב להן סבלותיהם, ועושה כאילו מסיע לפרעה. אמר הקב"ה: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים - אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך. הדא הוא דכתיב (זה מה שנאמר): 'וירא ה' כי סר לראות' - ראה הקב"ה במשה, שסר מעסקיו לראות בסבלותם. לפיכך - 'ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה'".

המדרש מאיר היקש לשוני, המצביע על נקודת עומק. גם משה רואה וגם הקב"ה רואה. משה רואה בסבלותם של אחיו, וה' רואה בראייתו של משה.

לפי המדרש, הסיבה להתגלות ה' אל משה היא תחושת האחווה עם ישראל. משה רבנו היה רגיש לסבל שאותו עוברים אחיו, אך הוא לא נעצר בכך. משה הניח את דרגתו ואת מעלתו, את הדמות שאותה יכול היה לשחק, המרוחקת והגבוהה, והולך לעבוד בטיט עם אחיו. לאדם כזה ניתן לקרוא להוביל את עם ישראל לקבלת תורה. מי שפנוי לעזרת הזולת פנאי מלא, ואינו שבוי בביטוי החיצוני שלו - אליו, אומרים חז"ל, ניתן לקרוא מתוך הסנה, כי הוא באמת ישמע.

ר' עודד מיטלמן