!!
 
EAB- blank
 

מדרש על הפרשה

"ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה

"בן עזאי אומר: 'זה ספר תולדות אדם' - זה כלל גדול בתורה. ר' עקיבא אומר: 'ואהבת לרעך כמוך' - זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר - הואיל ונתבזיתי, יתבזה חבירי עמי; הואיל ונתקללתי, יתקלל חבירי עמי. אמר רבי תנחומא: אם עשית כן - דע למי אתה מבזה, 'בדמות א-לוהים עשה אותו'" (בראשית-רבה כ"ד, ז).

מה פשר מחלוקת מוזרה זו? ראשית חכמה, ברור שכוונת בן עזאי בהזכירו את הפסוק "זה ספר תולדות אדם" הייתה להמשך הפסוק - "ביום ברוא א-לוהים אדם, בדמות א-לוהים עשה אותו". הפירוש הידוע ביותר הוא זה המעמת בין המחוייבות לעם ישראל לבין המחוייבות לכלל יצורי האנוש. רבי עקיבא משתית את כל התורה כולה על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" - רק את רעך, את אחיך במצוות. בן עזאי, לעומתו, טוען ש"זה ספר תולדות אדם" הוא כלל גדול מזה. כל בני האדם נבראו בצלם א-לוהים, ולכן היהודי מחוייב לכל יצורי האנוש, ולא לעמו בלבד.

מהי 'התורה' שסביבה סובבת המחלוקת? בפשטות, שני הפסוקים מצויים במישור המצוות שבין האדם לחבירו: "ואהבת לרעך כמוך" ודאי מצוי במישור זה, ואף הפסוק שמציע בן עזאי עשוי להוות תשתית לאופן ההתנהגות שבין האדם לזולתו. אולם הבדל חשוב קיים בין שני הפסוקים: לדעת בן עזאי, במרכז דיני הממונות עומד האדם הנפגע: הוא זה שנברא בצלם א-לוהים, ולכן אסור לאף אדם אחר לפגוע בחירותו ובזכויותיו. לעומתו, רבי עקיבא מעמיד במרכז דיני הממונות את האדם הפוגע: הוא זה המחוייב במצוַת "ואהבת לרעך כמוך", ועליו להתייחס לזולת כפי שהוא מתייחס לעצמו.

מעתה, נגלה שמחלוקת התנאים היא מחלוקת תהומית, היורדת לשורשי דיני הממונות שבתורה. בן עזאי פותח את מסכת הנזיקין שלו בדומה לפתיחת החוקה האמריקאית או מגילת זכויות האדם הצרפתית: כל בני האדם נבראו שווים, כולם נבראו בצלם א-לוהים, ולכן לכולם יש זכויות בסיסיות שאסור לפגוע בהן. ה'זכות' היא מושג המפתח במשנתו של בן עזאי, ורק קיומה של זכות לאדם אחד מחולל את חובתו של האדם השני להימנע מפגיעה בזכות זו. לכשתרצו, זוהי תורת הנזיקין שבחרה בה מדינת ישראל, בהעמידה ביסוד המשפט את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

תורת הנזיקין של ר' עקיבא, לעומת זאת, אינה מושתתת על זכויות כי אם על חובות. חובתו של האדם שלא לפגוע בזולת אינה נובעת מזכותו של הזולת על גופו ועל רכושו, אלא מכך שהתורה ציוותה "ואהבת לרעך כמוך". לדעתו, התהליך הוא הפוך: כיוון שאסור לאדם לפגוע בזולתו, ממילא קמה לזולת זכות שלא יפגעו בו; אולם זכות זו אינה 'זכות טבעית' ואינה נובעת מטבע בריאתו של הנפגע, אלא מחובתו ומהצטוותו של הפוגע. לכשתרצו, מערכת הנזיקין של ר' עקיבא אינה משורטטת בין הפוגע והנפגע בלבד, אלא בתוך המשולש שקודקודיו הם הפוגע, הנפגע והקב"ה המצווה עליהם. ואכן, זהו תורף דברי ר' תנחומא: האיסור לפגוע בזולת אינו נובע מהפגיעה בזכותו של הזולת אלא מהפגיעה בציוויו של הקב"ה: "אם עשית כן - דע למי אתה מבזה, 'בדמות א-לוהים עשה אותו'".

ר' יצחק ברט