!!
 
EAB- blank
 

מדרש על הפרשה

פרשת פקודי - "משכן העדות"

אוהל מועד מכונה בפרשתנו "משכן העדות". בפשטי המקראות הכוונה למקום שבו שוכנים לוחות העדות. אמנם, המדרש רואה במשכן עצמו עדות:

"מהו העדות? אמר רבי שמעון בן רבי ישמעאל: עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל... אמר רבי יצחק: משל למה הדבר דומה? למלך שנטל אשה וחיבבה יותר מדאי, כעס עליה והניחה, והיו אומרים לה שכנותיה - אינו חוזר אליך עוד. לימים שלח לה ואמר: כבדי את פלטין שלי והציעי את המטות, שביום פלוני אבוא אצלך. כיון שהגיע יום פלוני, בא המלך אצלה ונתרצה לה ונכנס אצלה לפלטין, ואכל ושתה עמה, ולא היו שכנותיה מאמינות, אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים - באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך.

כך הקב"ה חיבב את ישראל, והביאם לפני הר סיני, ונתן להם את התורה, וקראן ממלכת כהנים, שנאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים'. אחר ארבעים יום חטאו, אותה שעה אמרו העובדי כוכבים - אינו מתרצה להם עוד, שנאמר 'אמרו בגוים לא יוסיפו לגור'. כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם, מיד סלח להם הקב"ה, שנאמר: 'ויאמר ה' סלחתי כדברך'. אמר משה: רבון העולם, הריני מפויס שמחלת לישראל, אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם. אמר לו הקב"ה: חייך, הריני משרה שכינתי בתוכם, שנאמר: 'ועשו לי מקדש', ומכירין שמחלתי להם. לכך נאמר 'משכן העדות' - שעדות היא לישראל שמחל להם הקב"ה".

היה היה פעם מצב אידיאלי, של תום, של יושר ושל אהבה. לפתע התמוטטה האידיליה, נפרדו הדבקים וכל אחד נזרק למקומו. התחושה הבסיסית היא שגם אם יהיו עוד קשרים טובים - עדיין מה שהיה כבר לא יהיה; שיבה אי אפשר להשיג. אולי נצליח להתקדם ואולי אפילו נצליח לשכוח, אך לשוב ולשחזר לא נוכל.

כך אנו חושבים וחווים בכל תחום בחיינו הזמניים. אך המשכן הוא עדות לתופעה אחרת - לסליחה. ה' הסולח לבניו אינו רק משחרר אותם מהחטא, אינו רק מנקה; הוא גם מחזיר את המצב לקדמותו. גדלותה של קרבת ה' נמוגה בבת אחת בגלל מעשיהם של ישראל בחטא העגל, לכאורה לא הייתה עוד תקווה, אך המשכן מעיד על כך שיש סליחה לישראל - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

ר' עודד מיטלמן