בס"ד

 

עיקרי שיחתו של הרב ליכטנשטיין שליט"א ממסיבת חנוכה תשנ"ז:

"להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". מזימתם של היוונים הייתה כפולה, וכך גם דרך ביצועה. הללו פגעו לא רק באמצעות גזרותיהם הקשות, אלא אף בהלך הרוח שהביאו לעולם.

 

התרבות היוונית התאפיינה בדרישת ההיגיון. החדרת תודעה זו לבית המדרש גרמה לרצון מוגזם להבנת טעמי המצוות ולהתניית הלימוד בכך. אין מקום להעדפת שאלת ה"למה" על שאלת ה"איך". מחויבותנו ללימוד תורה כמות שהיא, להבנתה ולהבנת יסודותיה, אינה תלויה בהזדהותנו המוסרית עם הדברים. בהתניה זו יש פגיעה בלמדנות וקטסטרופה מחשבתית. לדוגמא: אנו עוסקים כעת בדין 'קים ליה בדרבה מניה'. על פי דין זה, השורף את ביתו של אדם ייפטר מתשלום אם עשה זאת בשבת. קשה לקבל זאת מוסרית, אך אין בכך כדי לפגוע בלימודנו ובהתמסרותנו להבנת דין זה.

 

דוגמה נוספת: הפסוק אומר בנוגע להלכות קרבן בפסח "ככל חקתיו וככל משפטיו תעשו אתו" (במדבר ט', ג). בנוסף להלכות הספציפיות שבפרשה, מלמדנו פסוק זה כי בכל משפט ישנו גם פן של חוק.