!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

פרשת תרומה

הרב עמנון בזק

 

בחזרה לגן עדן

 

  פרשת תרומה פותחת את סדרת הפרשיות העוסקות בבניית המשכן - מקום שכינתו של הקב"ה.   האריכות הרבה שבה עוסקת התורה בתיאור הכפול - של הציווי ושל קיומו - מבטאת, בודאי, את חשיבותו ומשמעותו המיוחדים של המשכן.   עלינו לבחון, איפוא, מהי מטרתו של המשכן, ןמדוע באמת מאריכה התורה כל-כך בתיאור בנייתו.

 

  כבר עמדו רבים על כך, שישנן השוואות לשוניות בולטות, בין תיאור בניית המשכן לתיאור בריאת העולם.   נציג כמה מהן:

 

1.   בסיום תהליך הבריאה נאמר - " ו י ר א   א-להים   א ת   כ ל   אשר עשה   ו ה נ ה   טוב מאד" (בראשית א', ל"א).   כנגד זה, עם סיום מעשה המשכן נאמר - " ו י ר א   משה   א ת   כ ל   המלאכה,  

ו ה נ ה   עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו" (שמות ל"ט, מ"ג).

 

2.   בבריאת העולם נאמר " ו י כ ו ל ו   השמים והארץ וכל צבאם   ו י כ ל   אלקים ביום השביעי  

מ ל א כ ת ו   אשר עשה" (בראשית ב', א-ב), ובמקביל בהקמת המשכן - " ו ת כ ל   כל עבודת משכן אהל מועד...   ו י כ ל   משה את   ה מ ל א כ ה " (שמות ל"ט, ל"ב; מ', ל"ג).

 

3.   שתי המלאכות מסתיימות בברכה - "ויברך א-להים את יום השביעי (בראשית ב', ג'); "ויברך אותם משה" (שמות ל"ט, מ"ג).

 

4.   לשון עשייה מוזכר שבע פעמים בבריאת העולם - " ו י ע ש   א-להים את הרקיע" (בראשית א', ז'); " ו י ע ש   א-להים את שני המאורות" (א', ט"ז); ועוד, ואילו במעשה המשכן חוזרת לשון זו קרוב למאתיים פעמים - " ו ע ש ו לי מקדש" (שמות כ"ה, ח'); " ו ע ש ו   ארון" (כ"ה, ט'); " ו ע ש י ת   שלחן" (כ"ה, כ"ג) ועוד ועוד.

 

5.   בספר משלי (ג', י"ט-כ') מתוארת בריאת העולם במילים - "ה'   ב ח כ מ ה   יסד ארץ כונן שמים  

ב ת ב ו נ ה   ,   ב ד ע ת ו   תהומות נבקעו".   תיאורי   א ו פ ן   אלו הן בדיוק תכונותיו של בונה המשכן, בצלאל בן אורי: "וימלא אותו רוח א-להים   ב ח כ מ ה   ב ת ב ו נ ה   ו ב ד ע ת   ובכל מלאכה" (שמות ל"א, ג').

 

  גם במדרשי חז"ל מובאת ההשוואה בין מלאכת המשכן לבריאת העולם מספר פעמים.   כך, למשל, אומר מדרש תנחומא (פקודי ב'):

 

"למה הוא אומר 'ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך, (תהלים כ"ו, ח')?   בשביל ששקול כנגד בריאת העולם.   כיצד?   בראשון כתיב:,בראשית ברא א-להים את השמים ואת הארץ, (בראשית א', א'), וכתיב: 'נוטה שמים כיריעה' (תהלים ק"ד, ב').   ובמשכן מה כתיב? 'ועשית יריעות עזים' (שמות כ"ו, ז').   בשני 'יהי רקיע' ואומר בהן הבדלה, שנאמר: 'ויהי מבדיל בין מים למים' (בראשית א', ו'), ובמשכן כתיב 'והבדילה הפרוכת לכם' (שמות כ"ו, ל"ג)...".

 

   וכך הולך המדרש ומוצא הקבלות בין כל ימי הבריאה לבין שלבים שונים במלאכת המשכן.

 

  אלא שעדיין יש לשאול:   מ ד ו ע   משחזרת בניית המשכן את בריאת העולם?   לשם מה נצטוו ישראל "לחזור" על בריאת העולם, כפי שתוארה בפרק א' בבראשית?

 

  התשובה לדבר נעוצה בהבנת ייעודו של האדם לאור פרק הבריאה הראשון.   בפרק זה מדגישה התורה שהאדם נברא בצלם א-להים, ותפקידו - השליטה בעולם.   בדרך זו מוציא האדם את דמיונו לקב"ה מן הכח אל הפועל:

 

"ויאמר א-להים: נעשה אדם   ב צ ל מ נ ו   כ ד מ ו ת נ ו   וירדו בדגת הים... ויברא א-להים את האדם בצלמו,   ב צ ל ם   א - ל ה י ם   ב ר א   א ו ת ו, זכר ונקבה ברא אותם.   ויברך אותם א-להים ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים..." (בראשית א', כ"ו-כ"ח).

 

  מני אז, נקרא האדם להידמות במעשיו לקב"ה, א-ל אמונה ואין עול.

 

"'אחרי ה' א-להיכם תלכו' - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?... אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה.   מה הוא מלביש ערומים... אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים... אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים... אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים... אף אתה קבור מתים" (סוטה יד ע"א).

 

  מכאן גם הרעיון הטמון בבניית המשכן: כשם שהקב"ה ברא עולם ושיכן בו את האדם, כך האדם נקרא לבנות מקום לקב"ה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח') - במעשה זה נעשה האדם שותף עם הקב"ה במעשה בראשית.   "ר' טרפון אומר: אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'" (אבות דר' נתן פי"א).

 

  אולם, בפרק ב' בבראשית, בתיאורו של האדם המובא לגן עדן, שונה התמונה.   בפרק זה הקב"ה מתהלך בגן, ועל האדם מוטלת רק חובת הציות למצוות ה', והתפקיד - "לעובדה ולשמרה" (בראשית ב', ט"ו).

 

  ואכן, גם לתיאור זה של הבריאה, ותפקיד האדם שבה, ישנה מקבילה במשכן.   כשם שתהליך   ב נ י י ת   המשכן מקביל לתפקיד האדם בבראשית א', כך תיאור   ה ע ב ו ד ה   במשכן מקביל לתפקיד האדם בבראשית ב'.   ישנן השוואות רבות בין המשכן לבין גן העדן, וממילא בין העובדים במשכן לנוכחים בגן עדן:

 

1.   על האדם בגן העדן הוטלה, כאמור, החובה - "לעבדה ולשמרה".   אלו הם גם תפקידי הכהנים והלויים במשכן: " ו ש מ ר ו   את כל כלי אוהל מועד... ל ע ב ו ד   את עבודת המשכן" (במדבר ג', ח'; וע"ע שם ח', כ"ו; י"ח, ד').

 

2.   הופעתו של הקב"ה בגן עדן מתוארת כך (בראשית ג', ח'): "וישמעו את קול ה' א-להים   מ ת ה ל ך   בגן".   ביחס למשכן נאמר בויקרא (כ"ו, י"א-י"ב) - "ונתתי משכני בתוככם... ו ה ת ה ל כ ת י   בתוככם והייתי לכם לא-להים".

 

3.   בפתח גן העדן הוצבו הכרובים - "לשמור את דרך עץ החיים".   במקדש הוצבו הכרובים על הארון, בו נמצאו לוחות הברית, עיקרה של התורה - "עץ חיים היא למחזיקים בה".

 

4.   הקב"ה הלביש את אדם וחוה בגן עדן - "ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (בראשית ג', כ"א).   במקביל, נוהג כך משה בימי המילואים: "ולבני אהרן תעשה כתנות... והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו" (שמות כ"ח, מ'-מ"א).

 

  זהו, איפוא הפן השני של בניית המקדש.   אם בפן הראשון עיקרו של המשכן היה בעצם המעשה, המקביל למעשה הקב"ה בבריאת העולם, הרי שבפן זה הדגש הוא בתוצאה - השראת השכינה במשכן היא חזרה לעולם האידיאי של גן העדן, אותו עולם ממנו גורש האדם הראשון.

 

  נמצאנו למדים איפוא, שבניית המשכן היא תיקון לחטאו של האדם בגן העדן.   עם היציאה ממצרים נברא, כביכול, עם ישראל.   בניית המשכן תאפשר חזרה למצב שבו ה' מתהלך בתוך בני ישראל.   האדם הראשון לא עמד במתח רוחני זה, ונכשל בחטא.   היוכלו בני ישראל לעמוד בדרישות?   הישכילו לא לחזור על החטא?

 

  לימים, עתידים בני ישראל לשקוע בתהומות החטא, ולהיות מגורשים שוב - מגן העדן של ארץ ישראל.   במקביל, עתידה השכינה לעזוב את המקדש, את גן העדן המצומצם - "ויחמוס   כ ג ן   שוכו, שיחת מועדו" (איכה ב', ו').   אולם, עתידה שכינה לשוב לישראל, ומימי גן העדן ישובו לפכות מן המקדש:

 

"ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה, כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה" (יחזקאל מ"ז, י"ב).