ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

***********************************

פרשת השבוע

 *********

 

ואלה שמות בני ישראל - הרהורים על מספרים

 

הרב יעקב מדן

 

הבעיות

 

א.   חצרון וחמול

 

  שני בניו של פרץ בן יהודה נזכרים בין היורדים למצרים בשנות הרעב. וכבר נתקשו המפרשים בצפיפות האירועים במשפחת יהודה במשך כ"ב השנים שבין מכירת יוסף לירידת משפחת יעקב למצרים. (נזכיר, יוסף נמכר בן י"ז, בן שלושים נתמנה למשנה למלך, ותשע שנים נוספות הן שבע שנות השבע ושתי שנות הרעב עד לירידת ישראל למצרים). באותן כ"ב שנים נשא יהודה את בת שוע, הוליד את ער ואונן, בניו נשאו אשה ומתו. לאחר נישואיהם לתמר מתו ער ואונן, ורבו הימים עד שתמר ניתנה לשלה. ברבות הימים נשא יהודה את תמר, והוליד את פרץ. פרץ גדל והוליד את חצרון וחמול, ואלו ירדו למצרים. כשלושה דורות נולדו איפוא בכ"ב שנים, וביניהם עוד הפסק של "ימים רבים" שבהם המתינה תמר ליבמה.

 

  שני התירוצים הידועים הם זה של הראב"ע (בראשית, ל"ט, א), שטען מכח קושיה זו, שמעשה תמר קדם בימים רבים למכירת יוסף, והפרשיות אינן כסדרן. ותירוצו של החזקוני (שם), ההולך בדרכו של רש"י ולפיו הפרשיות כסדרן, ו"דורות הראשונים היו מולידים לשבע שנים" (סנהדרין סט:). וכך הם הפרשי הדורות במשפחת יהודה.

 

  דעתנו לא נחה בשני התירוצים. עפ"י החזקוני נצטרך לדבר במשפחת יהודה על שלושה דורות רצופים של לידה לאחר שבע שנים, וזאת - כאשר ההפרש בין יעקב ליהודה הוא כשמונים שנה, וחצרון, שהוא מיורדי מצרים, הוליד את כלב, (עפ"י חז"ל הוא כלב בן יפונה) שהיה בן ארבעים בצאת ישראל ממצרים. כלומר - פער של כמאה ושבעים שנה בן אב לבנו. הפרשים כה קיצוניים בין דורו של יהודה לדורות שהיו לפניו ולאחריו נראים לנו מוזרים, ולא מצינו במקום נוסף שלושה דורות בכ"ב שנים.

 

  דרכו של ראב"ע אינה נוחה לנו אף היא, ובכמה מאמרים )עיין במגדים ב'( נטינו לשיטת רש"י שהפרשיות כסדרן, ועמדנו על כך שחורבן משפחתו של יהודה היה עונש על מכירת יוסף. ועדיין קושיתנו לא זזה ממקומה.

 

ב.   שבעים או שישים ותשעה

 

  חז"ל וכל המפרשים עמדו על כך שבני לאה הנזכרים בשמותם אינם אלא   ל " ב   נפש (- ראובן וארבעת בניו, שמעון וששת בניו, לוי ושלושת בניו, יהודה, שלושת בניו ושני נכדיו, יששכר וארבעת בניו, זבולון ושלושת בניו, ודינה) ובסיכום בני לאה נזכרו ל " ג   נפש (פס' טו). ולעומת זאת, סיכום משפחות היורדים הוא   ס " ז   נפש (- לאה-ל"ג, זלפה-ט"ז, בנימין בן רחל - י"א, ובלהה - שבעה), ואילו בתורה נספרו   ס " ו   בלבד )פס' כו(. ואם לא די בכך, בפסוק הבא הופך מספרם, בתוספת יוסף ושני בניו,להיות   ש ב ע י ם ! (פס' כז). נמצאנו למדים,שאם מונים את השמות המופיעים בפרשה אחד לאחד, מגיעים למספר שבפסוק כו (שישים ושש), והסיכום בפסוק טו (שלושים ושלוש) מתאים לסיכום הסופי שבעים שבפס' כז. אך אין התאמה כוללת בין ארבעת המקומות. לכך ישנם תירוצים רבים:

 

  התירוץ האחד (חז"ל ורש"י) מוסיף את יוכבד, שנולדה בין החומות, לבני לאה ולסיכום השבעים, אך עדיין לא נזכרה יוכבד ברשימת השמות ולא בסיכום השישים וששה. תירוץ שני לרשב"ם וסיעתו, שיעקב נימנה עם משפחת לאה ועם שבעים נפש, אך לא עם השישים וששה, שהם "יוצאי ירך יעקב" (עיין פס' כו).ועדיין - נותר מקום להתגדר בסתירה זו.

 

ג.   בנות יעקב

 

  בין שבעים יורדי מצרים נזכרו שתי בנות - דינה ושרח בת אשר. וכבר נתקשה רש"י עפ"י שיטת ר' יהודה, שתאומות נולדו עם השבטים, מדוע לא נימנו אותן תאומות עם יורדי מצרים. ותירץ, שמתו כולן קודם הירידה למצרים. בני יעקב היו בתקופה זו כבני ארבעים. האמנם, כל הבנים האריכו ימים וכל הבנות מתו בצעירותן?

 

  זאת ועוד. עפ"י חוקי הביולוגיה והסטטיסטיקה, האין זה מוזר ששבעים יורדי מצרים מתחלקים לשישים ושמונה גברים ושתי נשים? האמנם רק בנים נולדו לבני ישראל? ואת מי נשאו בני בניו של יעקב לנשים, האמנם נשאו כולם מצריות? והאם על משפחות כאלה חתם הקב"ה את שמו? והלוא בן אשה ישראלית ואיש מצרי, פירסם הכתוב   (1), ואם בני ישראל בני מצריות, מהי הרבותא בפסוק? האמנם כה גדול ההבדל בין בני אשה מצריה לבין בן איש מצרי?

 

הצעת הפיתרון

 

  הצעתנו לפיתרון מבוססת על ההנחה שהמספר שבעים, כסכום כולל של יורדי מצרים, איננו מספר מקרי, ואכן התורה מדגישה מספר זה פעמים נוספות (שמות, א', ה. דברים, י', כב). חשיבותו של המספר שבעים קשורה לדברי השירה:

 

"בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" (דברים, ל"ב, ח-ט).

 

  ה ת ו ר ה   ר ו א ה   א ת   ת ו ל ד ו ת   ב נ י   נ ח   ש נ פ ר ד ו   ל א ח ר   ה מ ב ו ל   ו פ ר ש ת

 ד ו ר   ה פ ל ג ה,   ו א ת   ת ו ל ד ו ת   ב נ י   י ע ק ב   ה י ו ר ד י ם   ל מ צ ר י ם, כ ש ת י   פ ר ש י ו ת  

מ ק ב י ל ו ת. תולדות העולם - עמים ותרבויותיהם ומלחמותיהם, החלו משבעים נפש, וכך גם החלו תולדות ישראל בהופכם במצרים ממשפחה לעם.

 

  להבנתנו, יש בהקבלה זו מלבד הצד הרעיוני   (2)   גם צד משפטי עם משמעות מעשית. ארץ ישראל נתחלקה למשפחות   י ו ר ד י   מצרים )כמוכח מבמדבר כ"ו, עיין שם( ובני יוסף עימם   (3)

 

  משמעות דברי השירה הם איפוא, שאת עולמו חילק הקב"ה לשבעים אומות - בני נח, ואת ארצו חילק הקב"ה לשבעים משפחות בני ישראל כך שהנחלת ארצו התבצעה באופן המקביל לדרך הנחלת כלל עולמו. לעניות הבנתנו מאפשר לנו דבר זה לבאר את מספרם של שבעים יורדי מצרים בצורה גמישה. לנוחיות הרצאת הדברים נפתח דווקא בפרק שסיימנו.

 

א. בנות יעקב

 

  נקודת המוצא של רש"י ושל רוב המפרשים היתה, שאם נימנו דינה ושרח בת אשר, סימן הוא שנימנו בין יורדי מצרים אף הנשים. ולפי שנימנו שתי אלו בלבד, סימן הוא שהאחרות מתו או שלא היו קיימות.

 

  לעניות הבנתנו מצדיקות קושיותינו נקודת מוצא הפוכה. בבית יעקב אכן היו בנות רבות (ע' בראשית, ל"ז, לה "וכל בנותיו" ובמפרשים) כמו בכל משפחה גדולה שיש בה קשר בין מספר הבנים למספר הבנות. בני בניו של יעקב יכלו לשאת את בנות דודיהם לנשים. אותן בנות רבות לא נימנו בין יורדי מצרים מכיוון שבשום מפקד שנתפקדו בו בני ישראל לא נימנו נקיבות. על אחת כמה וכמה אם נקשור את מספר בני ישראל למספר נחלותיהם בארץ, שנתחלקה לזכרים. ועוד רובצת לפתחנו השאלה, מדוע נימנו בין השבעים דינה ושרח בת אשר?

 

ב. שישים ותשעה או שיבעים

 

  בחלק א' בהצגת הבעיות הבאנו סתירה בין שתי שיטות ספירה של התורה בפרק. משפחת לאה היא בת ל"ב או ל"ג נפשות, יורדי מצרים הם ס"ו או ס"ז נפש, והמספר הכולל של בני ישראל במצרים הוא ס"ט או שבעים.

 

  במאמרו ב"עלון שבות גליון 84 בחן ר' יוסי עופר שאלות אלו וענה עליהן בטוב טעם. מבחינה עקרונית הלך במאמרו אחר פירושו של הרשב"ם, שהאיש השבעים (או הל"ג במשפחת לאה) הוא יעקב עצמו. הפרשה לעיתים מונה אותו ולעיתים אינה מונה כיוון שיש בה שתי שיטות ספירה.

 

  ב ש י ט ה   ה מ צ מ צ ת   לכל אם -   כ פ ל י י ם   בנים ובני בנים מאשר לשיפחתה. כך נימנים ל"ב בני לאה לעומת ט"ז בני זלפה, ונימנים י"ד בני רחל, מול שבעה בני בלהה. ללאה יש   ל " ב   בנים.

 

  ב ש י ט ה   ה מ ר ח י ב ה, בית לאה מונה מחצית מבית ישראל כולו. וכשם שששת   בניה הם מחצית שבטי ישראל, כך   ל " ג   יוצאי ירכה הם מחצית יורדי מצרים - ששים וששה במספר. המעבר בין השיטות מתבצע באמצעות יעקב, שלעיתים נימנה (במשפחת לאה) ולעיתים אינו נימנה כלל.

 

  מדבריו ניתן אולי להסיק מלבד שיטת המניין הגמיש, (לצורך חשבונות שלא נדון בהם כרגע) שדינה נימנתה, כדי להשלים את בני לאה למספר מסוים, ושרח נימנתה כדי להשלים את בני זלפה לששה עשר.

 

  דבר זה מסביר מדוע נימנתה דוקא שרח ולא בנות אחרות של יעקב: יתכן למשל, שלגד לא היו בנות ושרח היתה הבת הבכורה לבית אשר, ולכן נמנתה דוקא היא, יתכן שנמנתה בגלל סגולותיה המיוחדות )שצוינו במדרש ובאגדה( ובשל כך אף קיבלה נחלה בתוך שבעים הנחלות.בארץ, שהם כנגד שבעים הארצות של האומות   (4)   ושמא נחלה זו היא המבטאת את "חיי הנצח" שבהם נתברכה ע"י אביה. השווה לתפקידה של הנחלה בפרשית יבום. ואולי קיבלה את אבל בית מעכה - העיר בצפון שאליה נמלט שבע בן בכרי, ולפי חז"ל היא היתה האשה החכמה מן העיר.

 

  הסברנו בקטע זה אינו מחייב, וייתכנו הסברים נוספים, מכל מקום לטענתנו, נמנו דינה ושרח כדי להשלים לשבעים נפש, אך היו בנות נוספות במשפחת יעקב.

 

ג.   חצרון וחמול

 

  לדעתנו ניתן לבאר שאכן ירד יהודה מאת אחיו בעקבות מכירת יוסף והפרשיות כסדרן. בכ"ב השנים שעברו עד לירידת בני ישראל למצרים הוליד יהודה את ער, אונן ושלה. ער ואונן מתו לאחר שגדלו ונשאו את תמר, ויהודה נשא את תמר והוליד את פרץ וזרח.   י ר י ד ת   ב נ י   י ש ר א ל   ל מ צ ר י ם   ה י ת ה   ס מ ו כ ה   ל ל י ד ת ם   ש ל   פ ר ץ   ו ז ר ח   ו ע ד י י ן   ל א   נ ו ל ד ו   ח צ ר ו ן  

ו ח מ ו ל   כך מתפרשות כ"ב השנים ברווח, והדבר הטעון הסבר הוא מנייתם של חצרון וחמול, שעדיין לא נולדו, בפרשת יורדי מצרים.

 

  נתבונן בסגנון התורה בחצרון וחמול, ונשווה אותו לשני הנכדים האחרים - בני בריעה, חבר ומלכיאל.

 

"ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחתם ובני בריעה חבר ומלכיאל"   (מ"ו, י"ז).

"ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני פרץ חצרון וחמול" (מ"ו, י"ב).

 

  ממשמעות הפסוק נראה, שחצרון וחמול באו להשלים את מספר בניו של יהודה לחמישה לאחר מותם של ער ואונן. הסבר זה, בנוסף לעובדה שנאמר " ו י ה י ו   בני פרץ" ולא "ובני פרץ" כדרך שנאמר "ובני בריעה", מאפשרים את ההבנה שלמרות שעדיין לא נולדו בעת ירידת בני ישראל למצרים, עדיין נשמר מקומם של ער ואונן בין שבעים היורדים - עד שיחליפום חצרון וחמול ומכוחם יימנו בבמדבר בין נוחלי הארץ (ואף שם נזכרים ער ואונן ומכוחם חצרון וחמול).

 

ד.   סיכום

 

  לדעתנו כאמור, יתכן שמספר היורדים לא היה שבעים. היחס בין מספרם של היורדים במציאות למספר שבעים, מונחה עפ"י השיקולים הבאים:

 

א.   מספר הנקבות שירדו למצרים אינו ידוע כשם שאינו ידוע בשום מפקד. מסתבר שמספר הנקבות קרוב למספרם של הזכרים.

ב.   שתי הנקבות שנימנו - דינה ושרח, נימנו כדי להשלים למספר שבעים. נימנו דווקא שתי אלה בשל חלוקה מספרית פנימית שהובאה לעיל, והקשורה לבני לאה ובני זלפה. עוד יתכן שנבחרו שתיהן בשל סגולה כלשהי שהיתה בהן, דוגמת זו שמנה המדרש בשרח (ואף יתכן שזכו בנחלה או בערים בארץ).

ג.   יתכן שעדיין לא נולדו חצרון וחמול, ולכשנולדו במצרים, תפסו למפרע את מקומם של ער ואונן בין שבעים נפש.

ד.   המספר שבעים הוא איפוא נכון, אך מתפרש בצורה גמישה, ולכן כולל שתי נשים ושניים שמתו ויש מי שעתיד לעמוד במקומם. עיקרו של המספר בא לומר, שחלוקת הארץ לשבעים הנחלות תהא כחלוקת התבל כולה לארצות. " י צ ב   ג ב ו ל ו ת   ע מ י ם   ל מ ס פ ר   ב נ י   י ש ר א ל ".

 

ה.   ואם ישאל השואל

 

  בעיה עקרונית וחשובה עדיין מקשה על קבלת דברינו, ומסתמא ניקרה במוחו של הקורא. אם כל כוונת התורה היא להשוות את מספרם של יורדי מצרים לתולדות בני נח, מה ערך יש להשוואה זו כשאינה מדויקת? ואם לא ירדו למצרים )עפ"י חשבוננו( אלא ס"ו זכרים (כולל יוסף ושני בניו), מה יועילו לנו שתי נשים )דינה ושרח( ושני מתים (ער ואונן), שעתידים להיות מוחלפים בשניים שעוד לא באו לעולם (חצרון וחמול)? והרי מסתמא גם בתולדות בני נח היו בנות אלא שלא נימנו. ומסתמא אף כאלו שמתו בצעירותם ולא הקימו עמים, לא נימנו.¯ איך תחפה גמישות חשבונית על בעיית ההשוואה?

 

  תשובתנו: העיקר לדעתנו, אינו מספר האנשים אלא מספר הנחלות - " ב ה נ ח ל   עליון גוים". שבעים ארצות הנחיל הקב"ה לבני נח, וכנגדן שבעים נחלות לבני משפחת יעקב. ואף אם לא תאם זה בדיוק את מספר יורדי מצרים, מספר שבעים הנחלות לא זז ממקומו; יימנו העתידים להיוולד במקום המתים, ותשמורנה נשים את הנחלה ליוצאי חלציהן. וראיה גדולה לדבר: משפחות בני ישראל הנימנות בפרשתנו מלבד יעקב ובניו, מונות חמישים ושבעה נפשות. יעקב ושנים עשר בניו משלימים לשבעים. אילוצים שונים (ע' רש"י במדבר, כ"ו), ויציאתו של שבט לוי מן המניין, משנים את מבנה המשפחות כעבור מאתיים וחמישים שנה, ערב הכניסה לארץ.   ועדיין ח מ י ש י ם   ו ש ב ע   משפחות נימנות במפקד בבמדבר כ"ו, ועם יעקב ושנים עשר בניו עולה המספר לשבעים.

 

  לעניות דעתי בנחלת "ראובן" נחלו כל אלו מבניו שלא נספחו אל המשפחות הגדולות שנימנו לחוד - חנוך ופלוא וחצרון וכרמי. וכן הלאה ביתר השבטים.

 

  ואם נפשך לומר שאינו בדין שיימנו יעקב ושנים עשר בניו בנפרד מחמישים ושבע המשפחות - תשובתך בצידך: ניתן להשלים את חמישים ושבע המשפחות בפרשת פנחס, בעזרת שלוש-עשרה משפחות לוי שנימנו בהמשך הפרשה, ושקיבלו ערים בארץ. ומספר שבעים לא זז ממקומו.

 

 

הערות:

 

(1)   ויקרא כ"ד, י. ועיין במדבר רבה ובספרי וברש"י שם, וברש"י במדבר כו.

 

(2)   המהר"ל בגבורות ה' פרק ט' פיתח בהרחבה יסוד זה - החיבור והצירוף שיש בין ישראל לבין הגויים.

 

(3)   הדעות בגמרא [ב"ב קכ"ג] שנתחלקה   ל י ו צ א י   מצרים או לבאי הארץ, חייבות להבנתנו להסכים לפשטי המקראות, שגם אם נתחלקה   כ פ ר ט י ם   ליוצאי מצרים, החלוקה לפי איזורים ומשפחות היתה עפ"י יורדי מצרים, ואלו הן המשפחות בעת החלוקה בערבות מואב.

 

(4)   ושמא נחלה זו היא המבטאת את "חיי הנצח" שבהם נתברכה ע"י אביה. השווה לתפקידה של הנחלה בפרשית יבום. ואולי קיבלה את אבל בית מעכה - העיר בצפון שאליה נמלט שבע בן בכרי, ולפי חז"ל היא היתה האשה החכמה מן העיר.

 

 

***************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1998   ישיבת הר עציון