!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

 ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

***********************************

פרשת השבוע

 *********

 

פרשת וישלח

 

בין שכם לנבו - מנהיגות, מלכות, קינאה

 

חיימי נבון

 

א. שני אחים - שתי דרכים

 

  תארו לעצמכם ששני אחים הואשמו במעשה הרג המוני, שכמעט וחולל מלחמת אזרחים. תארו לעצמכם ששניהם הורשעו, ונגזר עליהם עונש כבד ומאיים. תארו לעצמכם שלאחר כמה עשרות שנים מתגלה שאחד מהם נימוק בבית הכלא, בעוד השני מתהלך חופשי ומשוחרר, ואף נושא באחת המשרות הבכירות במדינה. תארו לעצמכם את המחאה הציבורית, את תחושת אי-הצדק, את הזעקה התקשורתית. תארו לעצמכם את התדהמה. תארו לעצמכם שאלו שמעון ולוי.

 

  לפני מותו כורך יעקב את שמעון ולוי בכפיפה אחת, ומטיח בהם בזעם, עשרות שנים לאחר מעשה שכם, ביטויים חריפים מאין כמותם:

 

"שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרֺתיהם. בסֺדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי... אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל"   (בראשית מ"ט, ה-ז).

 

  רש"י על אתר מסביר כיצד נתקיימה הקללה הנוראה:

 

"אין לך עניים, סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות - נתן לו תפוצתו דרך כבוד".

 

  גם אם מהבחינה הפורמלית דברי יעקב התגשמו במלואם, עלינו לברר מדוע בחר ה' להגשים את דברי יעקב ללוי בצורה מרוממת ונעלה כל כך, ולמה נבדל הוא משמעון אחיו? מהי סיבתה של האפליה המקוממת?

 

  כדי להשיב על שאלה זו, נתקדם מעט בשטף הזמן, ונבחן את אופיו של שבט לוי, כפי שזה משתקף בתיאורי המקרא. בחירת שבט לוי לעבודת הקודש נעשתה בעקבות חטא העגל   (1). לא די שבני לוי לא משתתפים בחטא, אלא שהם נענים לציוויו הנורא של משה "שימו איש חרבו על ירכו... והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרֺבו" (שמות ל"ב, כו-כח). את אותה החרב שלקח אביהם הקדום בצאתו לנקום באנשי שכם, חוגרים בני לוי בלכתם לנקום את נקמת ה'. כאן מוכיחים בני לוי שכעסם אינו כעס עקר, וחרדים הם חרדה אמיתית לקדושת ה' ולכבודו. בעת חניית העם בשיטים "ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כ"ה, א), ואז נגלה במלואו ההבדל שבין שמעון ללוי. פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן מתמלא רוח קנאה והורג את זמרי בן סלוא, נשיא בית אב  

ל ש מ ע ו נ י, הנואף עם נערה מדיינית. בני לוי הריהם אנשי קנאה של אמת: אין הם מוכנים להתחשב במגבלות המציאות המכבידה, אין הם מורגלים בפשרות, אין הם מכירים במורכבותו של העולם הריאלי. על כן גם הם מחולקים ביעקב ונפוצים בישראל, תלושים ומנותקים מן העולם המציאותי, אך כל זה בדרך כבוד וגדולה, היאה למשרתי ה'. ומוקד פעילותם של הלויים - המקדש: בועה של חיים על טבעיים בעולם פגום וחלקי.

 

  במבנה הפוליטי של מלכות ישראל, שמור לכהנים תפקיד ייחודי ורב משמעות: אנשי המלכות, בני שבט יהודה, מייצגים את היכולת להתמודד עם המציאות הפגומה ולהפיק ממנה את המירב (ועל כן יהודה ודוד בנו נכשלים בחטא חמור של גילוי עריות, שממנו יוצאת מלכות). לעומתם, הכהנים מייצגים את ההסתייגות מעולם של פשרות, ועליהם לשמור על המלכים לבל יטו להזדהות עם עולם-שבדיעבד   (2). המלך והכהן ניצבים זה לצד זה כ"שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ" (זכריה ד', יד).

 

ב. מלך וכהן - או להיפך?

 

  גם בנדודי בני ישראל במדבר, מבורכים הם בהנהגה כפולה. משה הוא המוליכם והמוציאם בדרכי המדבר, כמלך העתידי, ואהרון הוא המשרת במקדש, לפני ה': "יוכבד נטלה כהונה ומלכות... אהרן כהן גדול, ומשה מלך, שנאמר ויהי בישורון מלך" (שמות רבה מ"ח, ד). נבחן את אופיים של שני המנהיגים, ונראה אם אכן הם תואמים את אישיותם של המלך והכהן הטיפוסיים, כפי שהיצגנום.

 

  משה רבנו היה כבד פה. מראשית יעודו חשש הוא מחוסר יכולתו להידבר עם העם ולהשפיע עליו: "לא איש דברים אנכי" (שמות ד', י). ואכן, כל הנהגתו את בני ישראל במדבר מלאה בחיכוכים ואי הבנות, מרידות והתמרמרויות. כהשלמה, מייצג משה את מידת הקנאה הבלתי מתפשרת: "משה היה אומר - יקוב הדין את ההר" (סנהדרין ו:). בחטא העגל, כפי שזכרנו, קורא משה "מי לה' אלי", ומנהיג את בני לוי בנקמם את נקמת ה'. תכונות אלו, כפי שתארנום, הולמות את הכהן יותר מאשר את המלך: מלא קנאה וחסר פשרות, שאינו יכול לחיות ולתקשר בעולם הנורמלי והפגום. המדרש משווה את פעולת משה בחטא העגל למעשי הכהן בהשקאת סוטה: "והעמיד   ה כ ה ן   - זה   מ ש ה. את האשה לפני ה' - כמה דתימא ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי וגו' " (במדבר רבה ט', מו). ואכן, ישנם הדורשים ש"כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר שימש משה בכהונה גדולה" (שמו"ר ל"ז, א). מדברי משה "גם בי התאנף ה'   ב ג ל ל כ ם   לאמר גם אתה לא תבא שם" (דברים א', לז) משתמע שחטאו המרכזי הוא במרגלים. שם חוטא משה בניתוק מן העם. הוא אינו מזהה את כוונותיהם האמיתיות ואת מצבם הפסיכולוגי, ובשאננות שולח אותם לתור את הארץ. מידת הקנאה, המנותקת מן העולם הריאלי וחסרונותיו, היא המכשילה את משה ומונעת ממנו את הכניסה לארץ. "כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים, ובשביעי אמר לו: שלח נא ביד תשלח... אימתי פרע לו?... כל ז' ימי אדר היה משה מבקש תפילה ותחנונים שיכנס לא"י, ובשביעי אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה" (ויק"ר י"א, ו). בגלל חששו וחוסר יכולתו ליצור קשר אמיתי עם עם ישראל הריאלי, השקוע בחטא, לא יכול משה להכנס לארץ.

 

  לאחר שמסרב משה ללכת אל בני ישראל במצרים, מציע הקב"ה פתרון: "ואהרן אחיך יהיה נביאך" (שמות ז', א). אהרן - הוא היוצר תקשורת אמיתית עם העם, הוא האהוב והוא המבין. "אהרן - אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו" (סנהדרין ו:). "ויבכו את אהרון שלושים יום   כ ל   ב י ת   י ש ר א ל. למשה לא בכו אלא אנשים מפני שמוציא הדין לאמיתו, ומשה היה מוכיחן בדברים, ואהרן לא אמר מימיו לאיש סרחת ולאשה סרחת" (ילקוט שמעוני חוקת, רמז תשס"ד).

 

  אך גם אהרן נכשל - בחטא העגל. "וירא משה את העם כי פרע הוא, כי פרעֺה אהרן לשמצה בקמיהם" (שמות ל"ב, כה). אמנם אהרן, בונה העגל, נימוקו עמו, ומסבירים חז"ל שניסה לעכב את העם ככל שיכול היה   (3). אך ישנם מצבים בהם אין מקום לנימוקים פרגמטיים, מחושבים ושקולים. ישנם מצבים בהם אין מקום לפשרות ושיקולים סבוכים, ועל כן "העלה עליו הכתוב כאילו עבד עבודה זרה, שנאמר ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" (תנא ד"א זוטא, מהד' איש שלום, ד'). אהרן, איש השלום, חוטא בגלל העדר מידת הקנאה, ונטיה מופרזת לפשרנות עם המציאות הפגומה ואנשיה.

 

ג. מדבר וארץ

 

  במדבר, כפי שראינו מתחלפות תכונותיהם האופייניות של הכהן והמלך. אהרן הריהו איש המציאות והפשרה, משה - איש הקנאה, החותר לשלמות בכל מחיר. להבנת המהפך המוזר עלינו לזכור כי תקופת המדבר היתה זמן חינוך וחישול לבני ישראל. בנדודיו במדבר חי העם באופן בלתי טבעי לחלוטין: את דרכו פילסו עננים, משקהו נקטר-באר-מרים, ומאכלו אמברוזיית-המן. בתקופה זו אמורים היו בני ישראל להכיר בקשר הבלתי אמצעי שבינם לבין ריבון העולם, כדי שיוכלו לאחר מכן להמשיך ולעבדו בעולם הטבעי, ולחוש גם בו בזיקה זו. על כן מנהיגם של בני ישראל - "המלך" משה - אינו מלך רגיל: הוא על טבעי, אינו נכון לפשרות ומותאם להנהגה הנסית והפלאית. אם כן, אך טבעי הדבר שהעזר כנגדו - הכהן הגדול - הוא שייצג את הפשרה והוותרנות.

 

  בחטאם של משה ואהרן, חטא מי מריבה, ישנם שני פנים: מצד אחד הוא מבטא כשל בתקשורת עם העם והפגנת כעס מיותרת (כשיטת הרמב"ם וסיעתו), ומצד שני - חוסר קנאות והקפדה על קיום דבר ה' כנתינתו (כדרכו של רש"י וההולכים אחריו). לכן דוקא חטא זה מייצג את הבעיות שבהנהגתם של משה ואהרן: משה כושל בקומוניקציה עם העם, כפי שנתגלה בעיקר בחטא המרגלים, ואהרן לקוי במידת הקנאה, כשליקוי זה בולט בעיקר בחטא העגל. על כן אין הם יכולים לשמש בתפקידיהם גם בארץ, בהנהגה הטבעית. שם, על המלך, המנהיג הארצי, להיות חדור במידת השלום והפשרה, ועל הכהן, המנהיג השמיימי, לבעור בלהטה העז של הקנאה.

 

ד. חתימתה של תקופה

 

  לאחר חטא מי מריבה, נפטר אהרן. משה עדיין ממשיך להנהיג את העם, עד שמוכשרת ההנהגה החלופית. פנחס, בן בנו של אהרן, מקנא את קנאת ה', והורג את זמרי ואת נערתו המדינית. המדרש מספר לנו על טיבו של אותו מעמד:

 

"ושם נפרצו בזנות ורפו ידי משה וידי צדיקים עימו: 'והמה בוכים' - והוא עומד כנגד שישים ריבוא - 'ויקח את העגל אשר עשו' - ורפו ידיו!? אלא בשביל פנחס שיבוא ויטול את הראוי לו"   (במ"ר כ', כד).

 

  במעמד זה מתחלפים התפקידים: פנחס, נכד אהרן נוטל את מידת הקנאה ממשה, ועל כן זוכה לכהונה, בעקבות אותו מעשה   (4). ואכן, עוד באותה פרשה נפטר משה בהר נבו, ובמקומו נבחר יהושע. לאחר שמידת הקנאה חוזרת למשפחת הכהונה, מקובעת ההנהגה הטבעית בדגם הראוי והמובהק: הכהן הוא איש הקנאה, והמלך - איש המציאות והמעש. בראש בני ישראל, העומדים להכנס לארץ, צועדים בגאוה "שני בני היצהר": מלך וכהן, איש המציאות ואיש החזון, איש החומר ואיש הרוח. תחת הנהגתם המשותפת, על שפת הירדן, ניצב העם ומייחל לעתיד נעלם ועטור תהילה.

 

 

הערות:

 

(1)   עיין במדבר רבה ד', ח.

 

(2)   ואכן הרמב"ן (בראשית מ"ט) קובע שישנו איסור מיוחד על כהנים לשמש במלוכה.

 

(3)   עי' ויקרא רבה י', ג.

 

(4)   עי' במדבר כ"ה, יג וברש"י שם.

 

***************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTPROC@JER1.CO.IL

 עם התוכן:

  INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1997   ישיבת הר עציון