פרשת לך לך - בין אברהם לבלעם	המשנה באבות מבחינה בין תלמידיו של אברהם אבינו לבין תלמידיו של בלעם הרשע. האם ההבדל בין תלמידי אברהם לבין תלמידי בלעם אכן נעוץ במידותיהם השונות? אולי לכולם אותם מידות, וכל אחד משתמש בהם באופן שונה?
פרשת וירא - השמחה שהלכה לאיבוד	"את יצחק והעלהו לעולה" - כי ע"י השמחה והצחוק לשם שמיים, מעלה כל ימי הצחוק של הבחרות גם כן למעלה". מהי שמחה חיובים ומהי שמחה שלילית?
פרשת חיי-שרה - "ואבוא היום אל העין" וגו'	לעיתים, פשט הכתוב מסנוור אותנו, ואיננו שמים לב לרבדים נוספים הקיימים בכתוב: לדרש, לרמז ולסוד. בשיחתו של אליעזר - "שיחתם של עבדי אבות" - רמוזים סודות גדולים שאינם נמצאים אפילו בחשובי החידושים של הבנים.
פרשת תולדות - יתן ויחזור ויתן	צדיק אמיתי הוא זה שמעביר לעולם כולו את השפע האלוקי, כאשר לו עצמו - די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת.
פרשת ויצא - "ויאהב יעקב את רחל"	מה יעשה אדם שנופלת בלבו אהבה רעה? כיצד יכול אדם לפעול בלבו התרגשות והתפעלות מדברים שבקדושה? לפעמים המלך מזמין את האדם לבירור. רק טפש ינסה לרצות את השליח, במקום לרוץ למלך ולרצות אותו באופן ישיר.
פרשת וישלח - בין יראה לראית ה'	מהי היראה הראויה? מה היחס בין הפחד שפוחד האדם מזאבים או מאויבים לבין היראה שעליו לירוא מהקב"ה?
פרשת וישב - "ארץ מגורי אביו"	ה"תולדות יעקב יוסף", תלמידו הגדול של הבעל שם טוב, גזר את שם ספרו הגדול מפסוקי הפתיחה של פרשתנו. בשתי דרשות על פסוקים אלו, הוא מציע לנו - החיים בצל הטרור והאנטישמיות - כיצד לכלכל את צעדנו.
פרשת מקץ - הבהמיוּת שבעולם הזה	חלומותיו של פרעה מהווים דוגמא וסמל לשאיפות הבהמיוֹת שלנו: לבלוע את הפרות עבות המראה והבריאות. דווקא יוסף - בעל החלומות - מצליח לשמור על שאיפותיו הרוחניות. מהו סוד הצלחתו?
פרשת ויגש - צער השכינה וצער הבנים	השולחן-ערוך פותח בחובה להצטער על חורבן הבית, והגמרא פותחת בכך שהקב"ה מצטער על גורלם של בניו. צער השכינה על גורלנו גדול מצערו ית', כביכול, על מצבו, ואף גדול מצערנו שלנו על המצב שבו אנו נמצאים.
פרשת ויחי - המשיח יבוא בהיסח הדעת	הגמרא כותבת ש"שלושה באים בהיסח הדעת: משיח, מציאה ועקרב". בתורתו של הבעש"ט, הפכה אמירה זו לעקרונית: המשיח יבוא דווקא כשלא יתעסקו בו, ומי שמתעסק בו - מעכב את בואו. מה פשר קביעה זו?
פרשת שמות - גאולה שלא כדרך הטבע	האם חטא משה בדבריו אל הקב"ה - "למה הרעות לעם הזה"? האדמו"ר מפיאסצנה, בספרו "אש קודש", מסביר שמשה הבין ששעבוד מצרים הוא שעבוד שלא כדרך הטבע, ולכן אף הגאולה ממנו צריכה להיות שלא כדרך הטבע.
פרשת וארא - שמותיו והנהגותיו של הקב"ה	הקב"ה מתגלה אלינו בשמות שונים המייצגים הנהגות שונות. למרות זאת, אנו נדרשים להתייחס אליו בדרך אחת: "בכל מאודך - בכל מידה ומידה שמודד לך, הווי מודה לו מאוד מאוד". לדברי האדמו"ר מצ'רנוביל, בספרו "מאור עיניים", כשאנו מודים לקב"ה על שהוא מודד לנו במידת הדין - נהפך בזה הדין לרחמים.
פרשת בא - הלומד מכל אדם	אין אדם רואה נגעי עצמו, ואין לו אלא להשתמש באנשים אחרים לשם כך. כל דבר שברא הקב"ה בעולמו - יש לקחת ממנו ולהשתמש בו לעבודת ה', ומכל דבר צריך האדם ללמוד להעביר על עצמו ביקורת בונה.
פרשת בשלח - "אז ישיר משה"	פירש ר' לוי-יצחק מברדיצ'ב: כל מה שהאדם עושה - הוא מפעיל את הקב"ה לעשות כמוהו, וזה מה שנאמר "ה' צלך". כאשר במערכה הראשונה מופיעים כינורות וכלי זמרה - במערכה האחרונה ודאי תהיה סיבה אמיתית להשתמש בהם...
פרשת יתרו - המניעות בעבודת ה'	פעמים רבות, נתקל האדם במניעות המפריעות לו בעבודת ה'. ר' נחמן מברסלב נהג להסביר שהקב"ה חבוי גם בתוך המניעות, וגם על ידן ניתן להתקרב לה' ית'. ועל זה אמר הכתוב: "ומשה נגש אל הערפל, אשר שם הא-לוהים".
פרשת משפטים - "והא-לוהים אִנה לידו"	רש"י על פרשת הרוצח בשגגה מסביר שהקב"ה מסובב את העניינים כך שאדם שרצח בשוגג ואדם שרצח במזיד יזדמנו לאותו פונדק, הרוצח בשגגה יפול מהסולם על הרוצח במזיד וכך כל אחד יתחייב את העונש המגיע לו. ב"מי השילוח" מצאנו הסבר מעניין לדברי רש"י. אדם שיש בלבו מידה רעה - הקב"ה מסבב שמידה זו תצא לפועל במעשה רע, כך שהאדם יתעורר לחזור בתשובה ממידתו הרעה.
פרשת תרומה - "ואפילו במילי דשטותא"	"מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". מכך למד הבעש"ט שאפשר לקחת מכל דבר לעבודת ה', ובסופו של דבר - חזקה על האדם שיבין מהם הדברים החשובים והראויים ומהם הדברים הלא-חשובים. אותו יסוד עצמו שימש גם את ר' נחמן מברסלב, באומרו שצריך האדם להיות בשמחה תמיד, ואפילו לשמח את עצמו "במילי דשטותא"...
פרשת זכור - עמלק	מיהו עמלק? האם זהו עם, או אולי הייאוש או הכפירה בה' המצויים בלבו של כל אחד? כיצד אפשר להילחם בעמלק?
פרשת כי-תשא - "וראית את אחורי ופני לא יראו"	במעמד חורב, לאחר חטא העגל, הקב"ה הראה למשה "קשר של תפילין". מה משמעותו של קשר זה? בעל "מי השילוח" מסביר שקשר התפילין שלנו ושל הקב"ה מסמל את הקשר ההדדי: הקב"ה לא יפסיק לאהוב אותנו אפילו אם נחטא, ואנו נמשיך לאהוב את הקב"ה בכל מידה ומידה שהוא מודד לנו.
פרשיות ויקהל-פקודי, החודש - "ככל אשר צוה ה' את משה"	הביטוי "ככל אשר צוה ה' את משה" חוזר שוב ושוב בפרשיות המשכן. מהי משמעותו של ביטוי זה? ה"אור החיים" הקדוש מסביר שהתורה פירטה רק את מיעוט הלכות המשכן, ורוב ההלכות - ודווקא הפנימיות שבהן - נותרו בחינת תורה שבעל פה. אף אנו, כאשר באים לקיים מצווה מן המצוות, שומה עלינו ללמוד גם את ההלכות שאינן כתובות במפורש - פנימיות ההלכה.
פרשת ויקרא - "אשר נשיא יחטא"	לעיתים, הקב"ה שולח לנו צדיקים כדי שיזכירו לנו את הקב"ה.
פרשת צו - צו וזירוז	לכאורה, לשון "צו" הוא לשון של פקודה הבאה מגורם חיצוני. אמנם, רש"י והמדרש הופכים את משמעותה של המילה, וקובעים "אין צו אלא לשון זירוז". מדרש זה שימש יסוד לאדמו"ר מפיאסצנה, כשהסביר שכדי שהאדם לא ירגיש כל הזמן כפוי לעשות דברים שהוא אינו חפץ בהם - עליו לסלק את המחשבות המוטעות אודות רצונו. כשיבין שרצונו האמיתי הוא "עשה רצונך כרצונו" - אז יסתלקו מאליהן כל המחשבות הזרות הללו.
פסח - חוזרים בשאלה	פסח הוא חג של שאלות. הקושיות בונות את העולם, ודווקא על ידי קושיות הנותרות ללא מענה - זוכים בני ישראל לראות ניסי ניסים.
פרשת שמיני - עבירותיהם של הצדיקים	הבעש"ט הסביר בשם האר"י ז"ל: "אל תבוש כי לכך נבחרת - נבחרת כדי שתבוש". מכאן, למדו ר' אלימלך מליז'נסק וה"אוהב ישראל" מאפטא שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, כדי שיראו האנשים הפשוטים ויכניסו בלבם הרהורי תשובה.
פרשת תזריע-מצורע וספירת העומר - בדמייך חיי	ימי ספירת העומר הם ימים של אבל, אך גם ימים של ספירה לקראת הגאולה. בתהליך טהרת המצורע, הציפור האחת נשחטת והציבור השנייה נטבלת בדמה ומטהרת את המצורע. אלו הן רק שתי דוגמאות לקושי ולצרות הכרוכים בחבלי הגאולה.
פרשיות אחרי-מות - קדושים - קידוש החול	בפרשת אחרי-מות מצווה התורה להתרחק מן הקודש, ואילו בפרשת קדושים היא מצווה להידבק בקב"ה. חז"ל עסקו רבות במתח שבין שני הציוויים האלו, וחכמי החסידות הסבירו שהאדם צריך להעלות את ענייני החולין והיום-יום לדרגה של קדושה.
פרשת אמור - ספירת העומר: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק"	ספירת העומר מייצגת את העלייה ההדרגתית, שהראי"ה קוק מוצא לה רמז בטעם ה"דרגא". עלייה זו היא איטית וקצובה, אך היא גם תמידית ואינה מפסיקה.
פרשיות בהר-בחוקותי - הרצון לקשר עם הקב"ה	הדרגה הנמוכה ביותר, מתחת לדרגתו של מי שכבר אינו מתפלל לשוב בתשובה, היא דרגתו של מי שחושב שהוא בדרגה גבוהה. הוא השיג מעט, אך כיוון שנכנסה בו קצת יראה - נכנסה בו גאווה, ואין הוא והקב"ה יכולים לדור במחיצה אחת. הבנה זו היא בסיס ויסוד בתורתו של הבעל שם טוב, שבתחומים מסויימים העדיף את היהודים הפשוטים על פני הלמדנים.
פרשת במדבר - על האדם וסביבתו	האם הצדיק צריך להתעלם מסביבתו, בבחינת "ולא יבוש מן המלעיגים עליו" או שמא עליו דווקא להתערב עם הסובבים אותו כדי שלא להיות 'צדיק בפרווה'? במדרש על פרשתנו עולים שני כיוונים מנוגדים. נראה, שבעזרת הסבריו של הבעש"ט ניתן לשלב ביניהם.
פרשת נשא - "כה תברכו את בני ישראל"	ר' לוי-יצחק מברדיטשב הסביר שמידת "כה" היא שהקב"ה מתנהג אל האדם כביכול כפי שהאדם מתנהג. הכוהנים נושאים את ידיהם כאשר הידיים מופנות למטה, ולא למעלה בתחינה, שכן הם כאילו מעניקים לקב"ה, ולא רק מבקשים ממנו. מי שנושא פנים לקב"ה - אף הקב"ה נושא לו פנים.
פרשת בהעלותך - להינצל מהאספסוף ולנצל אותו	בפרשתנו, האספסוף התאווה לבשר והתלונן על משה ואהרן. כיצד אפשר להינצל מהנטייה האספסופית של הגוף, וחשוב מכך - כיצד אפשר לנצל אותה לעבודת ה'?
פרשת שלח-לך - "ועשו להם ציצית"	מהו יסוד הציצית? הציצית רומזת לקב"ה, לתורה ולתרי"ג המצוות, וייעודה הוא להכניס באדם יראת שמיים. על כן, היא מהווה קשר ישיר עם רבונו של עולם, קשר שאפילו המלאכים לא זוכים לו.
פרשת קורח - בין צדיק לרשע	האם המחלוקת בין המתנגדים לחסידים, שגלשה להאשמות אישיות קשות כנגד אדמו"רי החסידות, נתפסה בתורת החסידות במחלוקת לשם שמיים? מחד, מצאנו בשם הבעש"ט שההאשמות הזדוניות הללו הן האשמות ללא יסוד; אך מאידך, הבעש"ט הסביר שכל ההאשמות הן אמיתיות, ומכוונות ל'רע' שבצדיק. שהרי גם הצדיק - לא נולד צדיק גמור. כוח בחירתו הוא שהבדיל אותו מהרשע, שנולד עם אותם נתוני פתיחה כשלו. ממילא, גם ההאשמות החמורות ביותר הן נכונות, אך מכוונות לרע שבניצוצי נשמתו..
פרשת חוקת - מטהרת טמאים ומטמאת טהורים	ייחודה של הפרה האדומה הוא בפעולתה הכפולה: היא מטמאת טהורים ומטהרת טמאים. פעולה כפולה זו באה לידי ביטוי במרכיביו של אפר הפרה: הארז והאזוב מסמלים את האיזון הדרוש בין הצניעות והענווה לבין קורטוב הגדלות והגאווה הדרושים לאדם. איזון דומה מצאנו ביחס ללימוד שלא לשמה: בדרך כלל, צריך האדם ללמוד לשמה בלבד, אך כאשר הוא מרגיש שהוא עומד ליפול - עליו להיעזר בתרופת ה"שלא לשמה" כדי להתגבר על יצרו.
פרשת בלק - על העיוורון	מה פשר סתימות עינו של בלעם? רש"י מביא שתי דעות: יש שפירשו שבלעם היה סומא באחת מעיניו, ואונקלוס תרגם שבלעם ראה היטב (מראות נבואה). בסיפור של ר' נחמן, "מעשה משבעה קבצנים", אנו רואים שהעיוור, שאינו מסתכל על העולם הזה, הוא הרואה האמיתי. גם הבעש"ט הסביר שהקב"ה סימא את עין בלעם כדי שלא יוכל לחטוא באותה עין, וכך תוכל לשרות עליו נבואה.
פרשת פינחס - אוהבי ה' שנאו רע	כיצד ניתן להילחם בתאוות המטות את האדם לדרך הרע? האם גם למידת השנאה יש שימוש חיובי?
פרשיות מטות-מסעי - בדרך הלא-קלה אל המנוחה ואל הנחלה	מסעו של עם ישראל לארץ ישראל עשוי להזכיר לנו את מסעו המופלא של הבעש"ט לארץ ישראל, שהסתיים בכישלון. מהי המשמעות הרוחנית של מסע זה?
פרשת דברים - "פחדו בציון חטאים"	יסודו של חטא המרגלים היה בפחד מפני יושבי הארץ. משה אמר לבני ישראל שאל להם לפחוד מהענקים יושבי הארץ, כיוון שה' איתם. האדם צריך לפחד ולהתמלא יראה רק מהקב"ה ומהחשש שימרוד בו, והבעש"ט לימד ששתי היראות תלויות זו בזו: מי שאינו ירא מה' ית' - ירא מדברים אחרים.
פרשת ואתחנן - "אהבת עולם אהבתיך"	כאשר אדם מישראל לומד תורה - הוא קורא בשמו של הקב"ה, ורחמיו של ה' ית' מתעוררים. כך מבטא הבעש"ט את הקשר שבין העיסוק בתורה לבין אהבת ה' הנצחית.
פרשת עקב - "ובו תדבק"	אחת מהדרישות המופנות כלפי בני ישראל היא הדבקות בקב"ה. מהי אותה דבקות?
פרשת ראה - "פתוח תפתח"	גדולי החסידות הצטיינו במצוַת הצדקה. בניגוד לשאר המצוות, שעלולות להזדהם על ידי פניות שונות, מצוַת הצדקה היא לעולם מצווה, שכן מכל מקום האדם מחיה את העני. כמו כן, כשם שהאדם מתייחס לעני - כך מתייחס אליו הקב"ה.
פרשת שופטים - תמימות ופשיטות?! חכמה גדולה!	הרב נחמן מברסלב עסק רבות בצורך לעבוד את ה' בתמימות ובפשיטות, "כמו בהמה". מתברר, שהדבר עשוי להיות כה קשה, עד שתלמידו הרב נתן מברסלב חיבר תפילה מיוחדת על כך...
פרשת כי-תצא - "על קן ציפור יגיעו רחמיך"	הבעש"ט, כמו הרמב"ם חשב שמותר לנו להתפלל לקב"ה ולבקש ממנו שירחם עלינו כשם שריחם על הציפור במצוַת שילוח הקן.
פרשת כי-תבוא - "הפותח שער לדופקי בתשובה"	יש שתי דלתות של תשובה, שדרכן נכנסים אל הקודש. חודש אלול מיוחד בכך שכל התפילות שלא התקבלו במשך כל השנה - מתקבלות בו.
פרשיות ניצבים-וילך - "לא נפלאת היא ממך"	הסתרת הפנים של הקב"ה מעם ישראל משולה לחומה המפרידה בין המלך לנתיניו (כמתואר ב"דגל מחנה אפרים" מחד, ובספריו של קפקא מאידך). מי שיבקש בכל לבו לבוא לפני הקב"ה - יגלה שלמעשה אין שום חומות ושום מסכים המבדילים ביננו אליו ית'.
ראש השנה - אין לנו על מי לסמוך	תפילות הימים הנוראים הן בעלות עוצמה רבה, ודווקא משום כך יש להיזהר ממחשבה כאילו הקב"ה שומע רק לתפילות הצדיקים, ולזכור שלפעמים יש מקום למילים פשוטות או אפילו לזעקה ללא מילים.
יום הכיפורים - לבקש משם, בהיותו קרוב	מה כל כך נורא בימים הנוראים? הרי הם מהווים הזדמנות לשוב בתשובה? הבעש"ט מקשר בין עשרת ימי התשובה לבין הגלות הארוכה, וכותב שבשתי התקופות האלו הקב"ה קרוב לקוראים אליו.