חתום על מנוי קבוע! יום יום - דבר תורה יומי ארכיון השיעורים The English Virtual Beit Midrash כתוב לנו דף קשר - עלון ישיבת הר עציון ספריית השיעורים המוקלטים של ישיבת הר עציון אתר ישיבת הר עציון אתר מכללת הרצוג להכשרת מורים



יוםיום - דבר תורה יומי

ההלכה בפרשת השבוע (ר' יצחק בן-דוד)

פרשת לך לך - אופייה הכפול של מצוַת המילה התוספות קובעים שמילה בזמנה - ביום השמיני - חייבת להיעשות ביום, אולם מילה שלא בזמנה, הנעשית לאחר היום השמיני, יכולה להיעשות גם בלילה. נראה, שדעה זו מתבססת על זיהויו של מוקד כפול למצוַת המילה: היותה של המילה קרבן זוטא, והצטרפות האדם לכלל ישראל.
פרשת חיי-שרה - נר דלוק מערב שבת לערב שבת האם ניתן לצאת ידי חובת הדלקת נרות שבת בנר דלוק, או שמא צריך להדליק את הנר במיוחד לכבוד השבת? פתרון שאלה זו קשור לאופי הכפול של מצווה זו: כבוד שבת ועונג שבת.
פרשת תולדות - מתי מותר לשקר? כאשר האדם נדרש לשקר - האם יש חשיבות לכך שהוא שומר על הגדרים הפורמאליים של אמירת האמת?
פרשת ויצא - מתי מותר לצאת מהארץ? מהן הסיבות המתירות לאדם לצאת מהארץ? מהו שורשו של איסור היציאה לחוץ לארץ?
פרשת וישלח - איסור אכילת גיד הנשה, ומערכת המצוות של ספר בראשית התורה אוסרת עלינו לאכול את גיד הנשה, שכן איבר זה מסמל את הנשגב מבינתו של האדם. גם שתי המצוות האחרות של הספר - ברית המילה ו"פרו ורבו" - מסמלות את המתח שבין עשייתו של האדם בעולם הזה לבין הכרתו בקב"ה הנעלה והמופלא מהגיונו.
פרשת וישב - איסור השחתת זרע המדרש מספר שער ואונן עברו שניהם על איסור השחתת זרע. מהם גדריו של איסור זה? האם תשמיש במוך נאסר משום השחתת זרע?
פרשת מקץ - מהו עונשו של הגנב? בפרשת השבוע, יוסף דורש מהאחים למכור את בנימין לעבר בשל גניבתו. האם מכירה לעבדות תמורת כניבה מוכרת גם בדין היהודי? מהו אופייה של מכירה זו?
פרשת ויגש - ייחודו של קרבן השלמים יעקב היה הראשון להקריב קרבן שלמים. מצד אחד - קרבן זה פחות קדוש מקרבנות אחרים, אך מצד שני - יש לו דינים ייחודיים המלמדים על קדושתו היתירה. מהו סודו של קרבן השלמים?
פרשת ויחי - חובת אבלות מניין? מה מקורה של חובת האבלות? האם היא מדאורייתא או מדרבנן? מדוע קובע הירושלמי שמשה רבנו נצרך לתקן שבעת ימי אבלות ושבעת ימי משתה החתונה, אם ממקורות רבים ברור לנו שמנהגים אלו נהגו עוד קודם למתן תורה?
פרשת שמות - יחיד וציבור בפרשת שמות, עוברת התורה מסיפור תולדותיהם של יחידים לסיפור תולדותיה של האומה. השניוּת הזו - בין התייחסות לציבור כאל אוסף של יחידים לבין התייחסות אליהם כאל מכלול אחד - מאפיינת את עולמה של ההלכה, המייחדת ציוויים ליחידים ולציבור.
פרשת וארא - "והמה עזרו לרעה" מדוע נענש פרעה, למרות שהוא רק מימש את גזירת הקב"ה על עם ישראל, כפי שהובאה ב"ברית בין הבתרים"? בשאלה זו נחלקו הרמב"ם והרמב"ן. נראה, שמחלוקתם משקפת מחלוקת יסודית בשאלה עד כמה צריך האדם להשתדל לממש את מה שנראה לו כרצון ה', גם כאשר הוא עומד בניגוד למוסר המקובל.
פרשת בא - קידוש החודש והמועדים כיצד מתקדש החודש ונקבעים המועדים לאחר ביטול בתי הדין? לדעת הרמב"ן, הלל הזקן, שתיקן את לוח השנה הקבוע, קידש את החודשים והמועדים לזמנינו. לדעת הרמב"ם, בני ארץ ישראל מקדשים - גם בזמנינו - את החודשים והמועדים. כיצד ייתכן הדבר? האם יש תוקף הלכתי ל"ברכת החודש" הנאמרת בשבת מברכין?
פרשת בשלח - "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" בדרך כלל, אדם העושה מלאכה בשבת עובר על לאו של עשיית מלאכה ועל עשה של שביתה ביום השבת. האם הוא הדין ביחס לאיסור תחומין, או שמא מעמדו של איסור זה שונה ממעמד שאר איסורי השבת?
פרשת יתרו - "לא תחמוד" מה פשר האיסור לחמוד? המכילתא כותבת שעוברים על איסור זה רק בחימוד שהוביל לידי לקיחה בפועל. נחלקו הרמב"ם והראב"ד, האם עיקר האיסור הוא החימוד, או שמא עיקר האיסור הוא הלקיחה.
פרשת משפטים - "עזוב תעזוב עמו" התורה מצווה על האדם לעזור לאדם אחר שחמורו כרע תחת משאו, אפילו אם הוא שונאו. חובה זו עוררה קושי במפרשים: כיצד יכול אדם לשנוא אדם אחר, והרי מקרא מלא הוא - "לא תשנא את אחיך בלבבך"? הגמרא מסבירה שמדובר על אדם שעבר עבירה במזיד, שמצווה לשנוא אותו. לאור זאת, מתברר שאפילו אדם שמצווה לשונאו - אסור לשונאו "שנאה גמורה", אלא רק לשנוא את מעשיו הרעים.
פרשת תרומה - מצוַת בניין בית המקדש מהו עיקרו של בית המקדש? לדעת הרמב"ם - מוקד המקדש הוא המזבח שעליו מקריבים את הקרבנות, ואילו הרמב"ן סבור שמוקדו של המקדש הוא קודש הקדשים, שבו מתגלה הקב"ה לכהן הגדול. מחלוקת זו משקפת את השניוּת של המקדש: מחד - בית להקריב בו קרבנות, ומאידך - בית שכינתו של ה', שבו הוא נגלה לעמו.
פרשת תצווה - מנורת הזהב במצוַת מנורת הזהב קיימים שני פנים מקבילים: מחד - עצם קיומה של המנורה, המפאר ומייפה את המקדש; ומאידך - הדלקת הנרות ע"י הכהן הגדול, כחלק מעבודת ה' היומיומית של המקדש.
פרשת כי-תשא - קידוש ידיים ורגליים מה תפקידו של קידוש הידיים והרגליים שהכוהנים חייבים בו לפני כניסתם למקדש? מסתבר, שתפקיד הקידוש הזה הוא כפול: מחד - תוספת קדושה וטהרה לקראת הכניסה אל הקודש; ומאידך - סמל להכנה הנדרשת מהאדם לפני שהוא עובד במקדש.
פרשת ויקהל - "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" נחלקו התנאים מדוע ייחדה התורה איסור מפורש למלאכת ההבערה, בניגוד לכל מלאכות השבת: האם הבערה ללאו יצאת, והיא שונה מכל שאר מלאכות השבת, או שמא "הבערה לחילוק מלאכות יצאת", ולמדים ממנה על כל שאר המלאכות. ממה נובע מעמדה הייחודי של מלאכת ההבערה?
פרשת ויקרא - קרבנות יחיד וקרבנות ציבור המדרש לומד מראשית פרשת ויקרא שאף הציבור יכול להביא קרבן עולה. אמנם, אין סומכים על קרבן ציבור. ניתן להסביר שלקרבן ציבור אין בעלים שיכול לסמוך עליו, אך ניתן גם להסביר שהסמיכה מסמלת שהקרבן מומת במקום מביא הקרבן שחטא, ולכן היא שייכת רק בקרבנות יחיד, שכן ברית כרותה לציבור שאינו כלה.
פרשת צו - שלוחי דידן ושלוחי דרחמנא האם הכהן המקריב נחשב לשלוחו של הקב"ה, או לשלוחו של האדם המביא את הקרבן? הגמרא דנה בשאלה זו בשתי סוגיות, אך מסקנתה אינה אחידה. נראה, שבהליך הקרבת הקרבן - הכהן משמש כשליחו של הקב"ה, שלשמו הוא פועל, אך הכפרה נעשית דווקא כשליחו של האדם המקריב.
"חייב אדם להקביל פני רבו ברגל" מדוע חייב האדם להקביל ברגל את פני רבו? הפרשנים הציעו שתי הצעות: כחלק ממצוַת כיבוד הרב, או כדי ללמוד בצוותא את הלכות הרגל. נראה, שניתן להציע הצעה שלישית: הקבלת פני הרב מהווה קרש קפיצה לעלייה הרוחנית הדרושה בחג, ובימינו - תחליף (אמנם חיוור) לקבלת פני השכינה בהר הבית.
איסרו חג מה פשר יום ה'איסרו חג', שנחוג לאחר תום פסח וסוכות? הגמרא דורשת שיש להרבות באכילה ובשתייה ביום שאחרי החג מפסוק הדן בהכנות שיש לעשות לפני הבאת קרבן החגיגה. האם יש קשר בין פשט הפסוק לבין מדרשו?
פרשת תזריע - טומאת היולדת באופן בסיסי, הטומאה קשורה במוות. לאור זאת, בולטת החריגה שבטומאת היולדת: מדוע היולדת, שהביאה זה עתה חיים חדשים לעולם, נטמאת? באופן פשוט, ניתן להסביר שברגע ההולדה - ניתק גוף חי מרחמה של האם ולכן היא נטמאת; אולם ניתן לתת הסבר נוסף לטומאה זו: הולד שזה עתה נולד הוא גולמי, וזקוק לעיצוב ולזיקוק. הטומאה מייצגת מצב שאינו מושלם; מצב הדורש מילוי של פוטנציאל מסויים.
יום העצמאות - האם ניתן/צריך לברך שהחיינו ביום העצמאות? האם יש לברך ברכת שהחיינו ביום העצמאות? אנו מכירים שני סוגים של ברכות שהחיינו: על ימים קדושים ועל מצווה מיוחדת. ייתכן שיום העצמאות מהווה 'יום קדוש' שיש לברך עליו שהחיינו, וייתכן שאמירת ההלל היא מצווה המחייבת אמירת שהחיינו. כיוון שהדברים אינם מוכרעים, יש לדון גם בגדר הכלל 'ספק ברכות להקל': האם הוא חל גם על ספק בברכת שהחיינו, או שמא זוהי ברכה שניתקנה על הרגשת הלב, ומותר לברכה גם במצב של ספק?
פרשת אמור - אופיין הכפול של מתנות העניים באמצע פרשת המועדות, מזכירה התורה את מצוות מתנות העניים. מה הקשר בין מתנות העניים לבין חג השבועות? מדוע חוזרת התורה על חיוב מתנות העניים, למרות שהוא הוזכר כמעט באותן מילים בפרשת קדושים? ייתכן שהאזכור הכפול מלמד על אופיין הכפול של מתנות העניים: מצוות שבין האדם לחבירו, ומצוות שבין האדם למקום.
פרשת בהר - שמיטת קרקעות הראשונים הזכירו שלושה טעמים לשמיטת הקרקעות: טעם חקלאי, טעם חברתי וטעם חינוכי. הטעמים השונים משפיעים על אופייה של המצווה: האם איסורי השמיטה הם איסורי גברא או איסורי חפצא? לשאלה זו נפקא-מינות רבות: האם מותר לעשות מלאכת קרקע בשמיטה בגרמא? האם הקרקע מופקרת באופן אוטומטי, או שהאדם צריך להפקיר אותה בצורה פעילה?
פרשת במדבר - מה בין כהן ללוי? בניגוד לכהנים, שמעמדם המיוחד מעוגן בפסוקים כבר מראשית פרשיות המשכן, מעמדם של הלויים מוזכר לראשונה רק בתחילת ספר במדבר. ייתכן שעובדה זו מלמדת על הבדל מהותי בין השניים: מעמדו המיוחד של הכהן הוא מהותי, ואילו מעמדו המיוחד של הלוי הוא פונקציונאלי, ונגזר מתפקידו. כך ניתן להסביר גם הבדלים שונים בין ההלכות החלות על שניהם (כשרות בעל מום לעבודה, גילאי העבודה והכשרות לעבודה שונה).
פרשת בהעלותך - התרועה בחצוצרות ומצוַת התפילה בפרשת בהעלותך, מצווה התורה להריע בחצוצרות בהזדמנויות שונות. מה פשרה של מצווה זו? האם פירושה הוא מצווה להתפלל בזמנים אלו, או מצווה לשוב בתשובה?
פרשת שלח-לך - אופייה הכפול של מצוַת ציצית מהו אופייה של מצוַת הציצית? האם זוהי חובת הבגד או חובת האדם? מדוע אין חייבים להטיל ציצית בבגד שאין לובשים (כאילו זו חובת האדם, ולא הבגד), אך מאידך - לא יוצאים ידי חובה בהטלת ציצית בבגד אחד בלבד?
פרשת קורח - מצוַת פדיון הבכורות שלוש פעמים מספרת התורה על נידוי הבכורות מהעבודה במקדש: לאחר חטא העגל הוחלפו הבכורות בכוהנים, אך עדיין שימשו הבכורות כעוזרים; בפרשת במדבר הוחלפו הבכורות באופן סופי ע"י הלויים; ובפרשת קורח מצווה התורה על פדיון הבכורות. ייתכן, שבכך מבקשת התורה להדגיש שהחזון לעתיד הוא שאכן הבכורות יעבדו במקדש, וכך יישמר הקשר ההדוק בין כל משפחה ומשפחה לבין עולם המקדש.
פרשת חוקת - פרה אדומה וטומאת מת הרמב"ם מונה שתי מצוות שונות בפרשת הפרה האדומה: דיני הפרה האדומה וטהרת טמאי מתים כמצווה אחת, והציווי לעשות אפר פרה אדומה כמצווה שנייה. הרמב"ן חלק על הגדרת המצווה הראשונה כמצווה, שכן לדעתו קביעה הלכתית שאינה הנחיה נורמטיבית (כמו 'דיני טומאת שרץ') אינה יכולה להיחשב מצווה; והיראים חלק על הגדרת המצווה השנייה כמצווה, שכן אין עניין בהכנת האפר כשלעצמו, אלא רק בטהרת טמאי המתים. ייתכן, שלדעת הרמב"ם יש עניין עצמאי בכך שטמאי מתים יוכלו להיטהר אם רק ירצו בכך.
פרשת בלק - קנאים פוגעים בו! נחלקו האמוראים בפרשנות מעשהו של פינחס: האם הוא שאל קודם שהרג את זמרי, או שמא עשה זאת על דעת עצמו. גם בהלכה החריגה של "הבועל ארמית - קנאים פוגעים בו", לדעת רב יש צורך להסתמך על סמכות הלכתית חיצונית.
פרשת פינחס - חלוקת הארץ נחלקו התנאים: האם הארץ נתחלקה לפי דור יוצאי מצרים, או לפי דור באי הארץ. לכאורה, צריך היה לפסוק שהארץ ניתנה לאברהם, ליצחק וליעקב, ועברה מהם על פי דיני הירושה הרגילים! מסתבר, שבמעמד הר סיני התחדשה זיקה מיוחדת בין עם ישראל לבין ארץ ישראל, מעבר להבטחה הקמאית שהבטיח הקב"ה לאבות.
פרשת מטות - כוונה ומעשה מהו מוסר? האם מעשה מוסרי הוא מעשה הנעשה מתוך מניעים אידיאליסטיים, או מעשה המניב תוצאות רצויות? האם יש משמעות לכוונה בהגדרת המעשה כמוסרי? הגמרא כותבת שאישה שנדרה נדר ועברה עליו - חייבת כפרה אפילו אם נודע לה אחר כך שבעלה הפר לה אותו, והוא לא חל כלל. מכאן ניתן להביא ראיה לכך שהיהדות מייחסת חשיבות קריטית לכוונת העושה, כדי להבחין בין מעשה שראוי לעשותו לבין מעשה שלא ראוי לעשותו.
פרשת דברים - תפקידם הכפול של השופטים פרשת מינוי השופטים מתוארת בפרשת יתרו כמתרחשת לפני מעמד הר סיני, ואילו בפרשת דברים - כמתרחשת לפני קבלת התורה. מה פשר סתירה זו? ייתכן שלתפקידם של השופטים יש אופי כפול, במקביל לתיארוך הכפול של מינויים: מחד - הם שליחי הציבור ואחראים להשכין שלום בין האנשים; ומאידך - הם שליחיו של הקב"ה, ואחראים ליישם את דיני התורה על הסכסוכים המובאים לפניהם.
לימוד תורה בתשעה באב הברייתא לומדת את איסור לימוד תורה בתשעה באב מהפסוק "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ואילו את איסור לימוד התורה לאבל מהפסוק "האנק דום". ייתכן ששני המקורות מצביעים על אופי שונה לשני האיסורים: האבל מצווה להישאר בדממה, ולא לעסוק בתורת חיים בשעה שהוא אבל על מתו. לעומת זאת, בתשעה באב אנו מנועים מללמוד תורה כדי שלא לשמוח. לכן, בתשעה באב מותר ללמוד דברים שאינם משמחים, ואילו בימי האבלות איסור לימוד התורה הוא גורף.
חטא משה ואופייה של הארץ מתיאורה של התורה לארץ ישראל - "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה", ניתן ללמוד על ההתקדמות הרוחנית שניתן להפיק מקשיים ומבעיות. משה רבנו במי מריבה לא הסכיל להפיק משמעות רוחנית מהבעיה שהעם נקלע אליה, וניסה לפתור את הבעיה בדרך ארצית-ריאלית. לכן, הוא לא זכה להיכנס לארץ, שייחודה הוא בכך שהבעיות הגשמיות שבה מצביעות על מצוקות רוחניות.
פרשת ראה - מצוַת הצדקה בחו"ל ובארץ ישראל התורה מייחדת שתי פרשיות שונות למצוַת הצדקה. ייתכן שכפילות זו מעידה על כפילות באופי המצווה: הצדקה בחוץ לארץ - מטרתה עזרה לנזקק, ואילו הצדקה בארץ ישראל כוללת גם מימד של דאגה מקיפה יותר, לחברה צודקת ושוויונית.
פרשת שופטים - דינים הנלמדים בי"ג המידות מה מעמדם של הדינים שלמדו חז"ל באמצעות שלוש-עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן? האם דינים אלו נחשבים לדינים דאורייתא וניתן למנות אותם במניין המצוות, או שמא מעמדם נחות יותר, מעין דינים דרבנן? בשאלה זו נחלקו הרמב"ם והרמב"ן, ונראה שמחלוקתם משקפת מחלוקת ביחס להיקף ואופי השפעת חז"ל על התורה שבכתב.
ספיקא דאורייתא - לקולא או לחומרא? הגמרא מביאה לימוד מיוחד לכך שספק ממזר מותר לבוא בקהל. הראשונים נחלקו כיצד יש להתנהג בספיקות מדאורייתא בשאר המצוות: לדעת הרמב"ם, בכל הספקות דאורייתא יש להקל מדאורייתא, ואילו לדעת הרשב"א, גם מדאורייתא יש להחמיר בכל הספקות. ייתכן שגם הרמב"ם יודה שבמצוות עשה - יש להחמיר בספקות אפילו מדאורייתא.
פרשת כי-תבוא - מצוַת הביכורים שני פנים למתנת הביכורים: מחד - היא ניתנת לקב"ה, ומאידך - היא ניתנת לכהן. בכך, היא עומדת בניגוד למעשרות, הניתנים באופן ישיר ללוי. הבחנה יסודית זו יכולה להסביר כמה הבדלים הקיימים בין הביכורים לבין המעשרות: אי-הפרשת מעשר אוסר את הפירות ואילו אי-נתינת ביכורים אינו אוסר; כולם חייבים בביכורים אך רק מי שרוצה להשתמש בפירות או לאוכלם חייב במעשר.
פרשת ניצבים - מצוַת התשובה האם לדעת הרמב"ם יש מצווה לשוב בתשובה? מדבריו בספר המצוות וב"משנה תורה" נראה שאין מצווה כזו, והתורה רק מנחה את האדם המבקש לשוב בתשובה שעליו להתוודות במהלך התשובה; אך מהכותרת להלכות תשובה נראה בבירור שאף לדעת הרמב"ם יש מצווה חיובית לשוב בתשובה. מה פשר סתירה זו?
פרשת האזינו - מצוַת כתיבת ספר תורה האם כל אדם חייב לכתוב לו ספר תורה, או שדי לו לקנות ספר כזה? מדוע התורה ניסחה את הציווי לכתוב ספר תורה בלשון "כתבו לכם את השירה הזאת"?