מעמדה של שאילת הגשמים	לעיתים, כאשר שוכחים להוסיף בתפילה "ותן טל ומטר" או "יעלה ויבוא" - יש לחזור על התפילה שוב. מהו תפקידה של החזרה? האם המטרה היא להשלים את ההזכרה החסירה, או שמא המטרה היא להשלים את התפילה שפוספסה? אילו מההוספות הללו הן חלק אינטגרלי מהתפילה, ואילו הן רק תוספות חיצוניות?
מעמדה של שאילת הגשמים (ח"ב)	מה דינו של אדם שכחן במיוחד, ששכח לומר "ותן טל ומטר", חזר על תפילתו, ובתפילה השנייה - שכח להוסיף "יעלה ויבוא"? ומה דינו של אדם שהתפלל תפילת תשלומין, ושכח לומר בה "ותן טל ומטר"?
איך מתרגלים לומר "ותן טל ומטר"?	כידוע, שלושים יום לאחר ז' במרחשוון - חזקה על האדם שכבר הרגיל לשונו לומר "ותן טל ומטר לברכה". רבים נוהגים לומר תשעים פעם ברצף "ותן טל ומטר", ואז אינם חוזרים על תפילתם אפילו אם אינם זוכרים באיזה נוסח אמרו. האם כדין הם נוהגים? ומה הקשר בין דין זה לבין דינו של שור מועד?
בין החנוכייה למנורת המקדש	בהדלקת נרות החנוכה, אנו מרחיבים את מצוַת הדלקת מנורת המקדש לכל בית ובית. מתברר, שלעיקרון זה יש גם השלכות הלכתיות על נוסח ברכת ההדלקה.
הידור במצוַת הדלקת נר חנוכה	בהלכות הדלקת נרות החנוכה בא לידי ביטוי מושג ה"הידור" בהלכה. מהו אופיו של הידור מצווה? האם הוא נספח למצווה, והופך לחלק ממנה, או שמא הוא תוספת חיצונית, בעלת אופי אחר ומאפיינים אחרים מעיקר המצווה? בשאלה זו תלויה, בין השאר, השאלה על איזה נר יש לברך: על הנר הראשון, או על הנר הנוסף.
המהדרין מן המהדרין	מהו דין ה'מהדרין מן המהדרין' בהדלקת נרות החנוכה? האם צריך להדליק נרות עבור כל אחד מבני הבית, או שמא "מוסיף והולך" בחנוכייה אחת עבור כל אנשי הבית? ומי מדליק - כל אחד מדליק לעצמו, או שמא בעל הבית מדליק לכולם?
חיוב נשים בברכות התורה	השולחן-ערוך פוסק שנשים מברכות ברכות התורה, למרות שהן אינן חייבות ללמוד תורה. מה פשר חיוב זה? האם חזר בו השולחן-ערוך מפסקו שנשים אינן מברכות על מצוות שהן אינן מחוייבות בהן?
עשרה בטבת שחל להיות בערב שבת	הגמרא חוקרת מה דינו של אדם שנדר תענית יחיד בערב שבת: האם עליו להשלים את התענית, למרות שסוף התענית יוצא בשבת, או שמא עליו להפסיק את צומו לפני כניסת השבת. מעניין, שהגמרא אינה מעלה שאלה דומה על תענית עשרה בטבת שחלה בערב שבת: האם יש לצום עד השקיעה או עד צאת הכוכבים? ה"אור שמח" הסביר כי לעשרה בטבת מעמד ייחודי: אפילו אם הוא היה חל בשבת עצמה - הוא לא היה נדחה!
יסוד חיוב התפילות	הגמרא בברכות מביאה מחלוקת, האם תפילות כנגד תמידים תקנום או אבות תקנום. בהמשך, הגמרא דנה במחלוקת נוספת - האם תפילת ערבית היא רשות או חובה. מה פשר המחלוקות האלו? האם יש קשר ביניהם?
סוף זמן תפילת שחרית	הגמרא מביאה מחלוקת אודות סוף זמן תפילת שחרית: לדעת ר' יהודה - עד ארבע שעות, ולדעת חכמים - עד חצות היום. הרי"ף מחדש שגם ר' יהודה מודה שמי שלא התפלל עד ארבע שעות - רשאי להתפלל עד חצות היום. מה טעמו של ר' יהודה?
סוף זמן תפילת שחרית (ח"ב)	לדעת ר' יהודה, זמן תפילת שחרית הוא עד ארבע שעות, אך מי שהתפלל עד חצות היום - שכר תפילה יש לו, ושכר תפילה בזמנה אין לו. מתברר, שניתן להבין שיטה זו על פי המחלוקת ביסוד התפילות: האם האבות תיקנום, או שמא הם תוקנו כנגד התמידים.
זמן תפילת מוסף	לתפילת המוסף מעמד מיוחד: אפילו לפי הדעה שהתפילות תוקנו על ידי האבות, תפילת המוסף תוקנה על ידי חכמים כנגד קרבן המוסף. למעמדה הייחודי של תפילת המוסף יש השלכות הלכתיות בדיני תפילת תשלומין, טעות בתפילות ונוסח התפילה.
זמן תפילת מנחה	הגמרא קובעת שזמן תפילת מנחה מתפצל לשני זמנים שונים: מחצי שעה אחרי חצות - זמן מנחה גדולה, ומתשע שעות ומחצה - זמן מנחה קטנה. מהו ההבדל בין שני הזמנים הללו? האם זמן התפילה בערב פסח, שבו היו מקריבים את קרבן התמיד של בין הערביים מאוחר יותר, הוא שונה?
תפילת ערבית	כמו לכל התפילות, אף לתפילת ערבית אופי כפול: מחד - האבות תיקנו את התפילות, וזוהי תפילתו של יעקב; ומאידך - חכמים הסמיכו את התפילות על הקרבנות, וערבית ניתקנה כנגד הקטרת האיברים והפדרים בסיום היום. אופי כפול זה מסביר מדוע תפילת ערבית היא רשות, וכן כיצד אפשר להתפלל בערבית תפילת תשלומין לתפילת מנחה, ובשחרית - תפילת תשלומין לתפילת ערבית.
מצוַת מקרא מגילה - האומנם מדרבנן?	האם מצוַת מקרא מגילה היא מצווה דרבנן רגילה? מסתבר, שחלק מהפוסקים קבעו שיש למצווה זו תוקף כשל מצווה דאורייתא. לקביעה זו יש כמה נפקא-מינות: התנגשות בין מקרא מגילה לבין מצוות דאורייתא, יציאה ידי חובה בקריאתו של קטן וקריאת מגילה בעיר שהיא ספק מוקפת חומה ספק פרוזה.
"אף הן היו באותו הנס"	הגמרא קובעת שנשים חייבות במקרא מגילה, בהדלקת נרות חנוכה ובשתיית ארבע כוסות כיוון ש"אף הן היו באותו הנס". מה פשר יסוד הלכתי זה? מדוע הן אינן חייבות גם לשבת בסוכה? האם מאותה סיבה יש לחייבן גם באכילת סעודה שלישית (שהרי אף הן היו בנס המן)?
משלוח מנות	מהו יסוד חיוב משלוח המנות? ייתכן שהמנות נועדו לצורך סעודת הפורים, אך ייתכן גם שכל מטרתן היא להרבות שמחה ורעות. לשאלה זו השלכות חשובות: האם אפשר לצאת ידי חובת משלוח מנות באכילה אצל חבר, האם אפשר לשלוח דברים שאינם אוכל והאם המקבל יכול למחול על משלוח המנות.
ביטול חמץ	הגמרא כותבת שמדאורייתא אין צריך לבדוק חמץ, ודי לבטלו בדיבור. הראשונים נחלקו במהותו של ביטול זה: לדעת התוספות יש להפקיר את החמץ, ואילו רש"י והרמב"ם כתבו שיש להחשיבו בעפר. כיצד "החשבה כעפר" די בה כדי לבטל את איסור "בל יראה ובל ימצא"? האם מקיימים בביטול כזה את מצוַת "תשביתו"? אולי מותר גם לאכול את החמץ לאחר שמחשיבים אותו כעפר?
בדיקת חמץ	מדוע חייבים לבדוק חמץ, אם מדאורייתא די בביטולו? לדעת רש"י, חוששים לאיסור "בל יראה", ואילו לדעת תוס' חוששים שמא האדם ימצא בפסח חמץ ויבוא לאוכלו. למחלוקת זו מספר נפקא-מינות: בדיקה לחצי-כזית חמץ, מינים שאסור לאכול אך אין בהם איסור "בל יראה", שוכר ומשכיר, ואולי אפילו בדיקת חמץ לאחר הפסח מחשש לאכילת חמץ שעבר עליו הפסח.
טעמן של מצוות "תשביתו", "בל יראה" ו"בל ימצא"	מדוע אסרה התורה להחזיק חמץ בבית, ולא אסרה להחזיק בבית חזיר, ערלה או בשר בחלב? התוספות והר"ן נתנו לכך שני תירוצים: ראשית - יש חשש גדול שהאדם יאכל בטעות חמץ, שכן הוא רגיל לעשות זאת בכל השנה; ושנית - איסור חמץ הוא חמור במיוחד, שהרי הוא ענוש בכרת. טעם אחר מצאנו ברדב"ז: החמץ בפסח הוא סמל ליצר הרע, ויש לגרשו ולבערו לחלוטין.
אופייה של מצוַת "תשביתו"	מהו אופייה של מצוַת השבתת החמץ? האם מצווה זו רק מצווה שלא יהיה חמץ ברשותו של האדם, או שמא עליו לעשות מעשה השבתה אקטיבי? נפקא-מינה מעניינת לשאלה זו נוגעת לאדם ששרף את חמצו של חברו בלא רשותו. מסתבר, שבדיוק במחלוקת זו נחלקו רש"י והתוספות.
אכילת מצה בחול המועד פסח	האם יש מצווה לאכול מצה בימי חול המועד פסח? ברור שאין חובה לעשות זאת, אך ייתכן שזוהי מצווה קיומית - כשם שהיושב בסוכה בחול המועד סוכות מקיים מצווה (ואף מברך עליה), למרות שהוא אינו חייב לעשות זאת. מתברר, שנחלקו בכך בעל המאור והמאירי. הרב ליכטנשטיין הציע שלאכילת המצה יש אופי מיוחד, כמצווה המעצבת את אופיו של החג כולו, ולכן אין מברכים עליה.
ספירת העומר בזמן הזה	האם ספירת העומר בזמן הזה היא מדאורייתא? לדעת רוב הראשונים, ספירת העומר קשורה להקרבת מנחת העומר ושתי הלחם, ולאחר שבית המקדש חרב - הספירה היא מדרבנן בלבד. בדעת הרמב"ם נחלקו הדעות: יש שהבינו שלדעתו מצוַת הספירה נוהגת גם כיום מדאורייתא, ור' חיים מבריסק הסביר שהספירה קשורה לדעתו בחובת ההקרבה, ולא בהקרבה בפועל. יש שהבחינו בין ספירת השבועות לבין ספירת הימים, וקבעו שאחת מהן היא דאורייתא והשנייה - דרבנן.
חיוב נשים בספירת העומר	לכאורה, נשים אינן חייבות בספירת העומר, שכן זוהי מצוַת עשה שהזמן גרמה. אמנם, הרמב"ן כותב במפורש שלדעתו נשים חייבות במצווה זו. נראה, שלדעתו מצוַת הספירה קשורה במצוַת הקרבת העומר, וממילא אין זו מצווה שהזמן גרמה אלא מצווה התלויה במעשה. לכן גם מברכים על הספירה בלשון "על ספירת העומר", ולא "לספור את העומר".
מי ששכח לספור ספירת העומר	מדוע זמנה של ספירת העומר הוא בלילה? מה דינו של מי ששכח לספור בלילה? האם מי ששכח לספור יום אחד יכול להמשיך ולספור בשאר הימים?
ספירת העומר ומצוַת ספירת העומר	הגרי"ד סולובייצ'יק חילק בין מצוַת ספירת העומר לבין הספירה עצמה. לטענתו, אדם שספר ספירת העומר אך לא קיים את המצווה (כי ספר ביום ולא בלילה, כי היה קטן או כי היה אונן) - אמנם לא קיים את המצווה, אך ספירתו עולה כדי לשמור על רצף ספירת הימים שבין פסח לשבועות. לכן, גם אם ספר באחד הימים בלי לקיים את המצווה - הוא יכול להמשיך ולספור בברכה.
מלאכת אוכל נפש ביום טוב	מדוע מותר לעשות מלאכת אוכל נפש ביום טוב, אך אסור לעשותה בשבת? היראים הציע שהדבר נלמד מפסוק מפורש שנאמר ביחס לפסח, והורחב לשאר החגים. ייתכן שחשיבות האכילה ביום טוב היא גדולה יותר מחשיבות האכילה בשבת, אולם הסבר מסוג זה לא יסביר מדוע אסור לעשות מלאכת אוכל-נפש ביום טוב שחל בשבת. לכן, נראה שיש לנקוט בדברי הראב"ן, שקדושתו של יום טוב היא נחותה מקדושת השבת, שכן יום המתקדש ע"י ישראל הוא פחות קדוש מיום שהתקדש ע"י הקב"ה.
מלאכת אוכל נפש ביום טוב לשיטת הרמב"ן	לדעת הרמב"ן, התורה לא אסרה כלל עשיית מלאכות אוכל-נפש ביום-טוב, ואסרה רק מלאכות המוגדרות 'מלאכת עבודה'. על פי שיטתו, קל להבין מדוע קבעו חז"ל שמלאכת אוכל-נפש - "מתוך שהותרה לצורך, הותרה נמי שלא לצורך", וכן קל להבין מדוע מכשירי אוכל-נפש אסורים למרות שהם חיוניים לצורכי אכילה.
ברכה ראשונה	מהו אופי חובת הברכה על מאכלים לפני אכילתם? היו שהבינו שהברכה היא מצווה דרבנן, אך אחרים הציעו שהברכה היא מתיר. להבנתם, קיים איסור הרובץ על אוכל שלא בירכו עליו, והברכה מתירה את האוכל באכילה. לחקירה זו נפקא-מינה חשובה: מהו דין ספק ברכה ראשונה? האם אומרים 'ספק ברכות להקל', או שמא יש לברך מספק, כדי להסיר את האיסור מעל המאכל?
ברכה ראשונה - המצווה והאיסור	אחת ההבנות בחובת הברכה הראשונה מסבירה שטרם הברכה - חל איסור על המאכל, והברכה הראשונה מתירה אותו ("אסור ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה"). מתברר, כי גם לפי הבנה זו - קיימת מצווה דרבנן נפרדת לברך על כל מאכל לפני אכילתו (בלי קשר לאיסור), ולכן חייבים לברך גם על כמות פחוּתה מכזית. עוד ייתכן, שהאיסור ניתר בברכת "שהכל", ואילו מצד המצווה - חובה לברך על כל מאכל את ברכתו המיוחדת.
ג' תפילות ביום ותפילת תשלומין	האם יש חובה להתפלל שלוש תפילות ביום, בנפרד מהחובה להתפלל בכל יום שחרית, מנחה וערבית? ייתכן שהתשובה היא חיובית, וכי אדם ש'פספס' תפילה אחת ומשלים אותה בתפילה הבאה - מקיים לכל הפחות את רובד החיוב הבסיסי, של שלוש תפילות ביום. כך ניתן להבין את דעת הבה"ג, שניתן להשלים אפילו יותר מתפילה אחת, ומי שלא התפלל ערבית ושחרית רשאי להתפלל שלוש פעמים מנחה.
אופייה של תפילת תשלומין	מה פשר האפשרות להתפלל תפילת תשלומין? אדם ששכח להתפלל שחרית ומתפלל פעמיים מנחה - האם תפילת התשלומין נחשבת לתפילת שחרית שלא בזמנה (באופן חריג), או לתפילת מנחה שנייה כ'פיצוי' על תפילת השחרית שפוספסה?
אופייה של תפילת תשלומין - שיטת המגן-אברהם	מהו אופייה של תפילת התשלומין? האם אופייה זהה לתפילה שלא נאמרה, שבמקומה היא באה, או שמא אופייה זהה לתפילה הצמודה אליה, ומתפללים אותה פעמיים כפיצוי על התפילה שפוספסה? המגן-אברהם נוקט בהבנה השנייה, ולשיטתו קיימות שתי נפקא-מינות: איסור האכילה לפני תפילת שחרית חל גם על תשלומי ערבית, ואדם ששכח להתפלל ערבית בליל ראש-חודש ושכח "יעלה ויבוא" בתפילת שחרית השנייה של ראש-חודש (תפילת תשלומין של ערבית) - אינו חוזר על תפילתו, בדומה לדינו של מי ששכח "יעלה ויבוא" בערבית של ראש-חודש.
מדוע תפילת תשלומין צמודה תמיד לתפילה אחרת?	הרש"ש קובע שתפילת התשלומין זהה באופייה לתפילה השנייה, שאליה היא צמודה, ולא לתפילה הראשונה, שבמקומה היא באה. לכן, לדעתו, תשלומי מנחה הנאמרים בערבית הן רשות, כשם שתפילת ערבית היא רשות. כראיה לדבריו, הרש"ש מזכיר שתפילת תשלומין צריכה להיאמר תמיד בזמן הראוי לתפילה אחרת. אמנם, יש שחלקו על דין זה, והתירו להתפלל תשלומי שחרית מייד אחרי חצות (ולא חצי שעה אחרי חצות היום), ויש שהסבירו הלכה זו בכך שתפילת תשלומין - כמו כל תפילה - דורשת מסגרת ומצב נפשי הראויים לתפילה.
עד מתי ניתן להתפלל תפילת תשלומין?	הראשונים נחלקו בעניין ההגבלות שהטילו חז"ל על השלמת תפילות: חלק טענו שניתן תמיד להשלים תפילות שפוספסו, חלק הגבילו יכולת זו להשלמת תפילה אחת בלבד, וחלק הוסיפו וקבעו שניתן להשלים תפילה רק בתפילה שאחריה, ולא אחר כך. מהי הסברה להגבלות אלו?
מלאכת בורר	מהו אופייה של מלאכת בורר? האם עיקר המלאכה הוא ברירת הפסולת מתוך האוכל, תיקון האוכל או אולי ההפרדה בין האוכל לבין הפסולת? מדוע "בורר" אינה מלאכה שאינה צריכה לגופה, שפטורים עליה?
איסורי תשעה באב	איסורים שונים נוהגים בתשעה באב. מהם איסורים הנובעים מפן האבל שבו (איסור שאילת שלום), מהם הנובעים מצד התענית שבו (איסור