ה"בעל שם טוב" על הפרשה

פרשת שמיני - עבירותיהם של הצדיקים

"ויאמר משה אל אהרן - קרב אל המזבח" וגו'. (ויקרא ט', ח)

מדוע היה משה צריך לומר לאהרן לקרב אל המזבח ולעשות את מה שכבר נצטווה לעיל, בתחילת הפרשה?

רש"י מביא תשובה לכך מ"תורת כוהנים": "שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה: למה אתה בוש? - לכך נבחרת". ממה התבייש אהרן? האם תשובתו של משה - "לכך נבחרת" - מסלקת את הבושה?

ר' משה חיים אפרים, נכדו של הבעש"ט משיב:

"והנה שמעתי מן אדוני אבי זלה"ה פירוש על זה: מפני שיש לך יראה ובושה מן ה' יתברך - לכך נבחרת, כי 'זבחי א-לוהים רוח נשברה'". (דגל מחנה אפרים, וכן בספר בעל שם טוב על פרשתנו, בשם האריז"ל).

ואומר ר' אלימלך מליז'נסק: "שכן דרך הצדיק... ואפילו דבר קל - לעבירה חמורה תיחשב לו... וע"י זה מכניס הרהורי תשובה בהשומעים, באמרם - אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר...". (נועם אלימלך שמיני, ד"ה 'וזהו ויאמר משה').

רבי יהושע העשיל, ה"אוהב ישראל" מאפטא, סיפר פעם לתלמידיו:

רבי שמעלקי מניקלשבורג כמעט שלא היה ישן, וכשביקש להתנמנם - היה מניח את מצחו הקדוש על צנצנת מים כדי שלא תחטפנו שינה. פעם, כשישב בעלית הגג ולמד, נפלה עליו תרדמה. כשהתעורר - ראה שכבה הנר, ונצטער מאד: איך ילמד תורה? מתוך צערו, לקח את הנר ויצא אל המעקה, ובדיוק עבר שם אדם והגיש לו נר. נכנס ר' שמעלקי בשמחה לחדרו והמשיך ללמוד, עד שעלה בדעתו שאותו אדם מוכרח להיות גבוה כמה וכמה אמות כדי להושיט ידו לעליית הגג, ועשה ייחודים עד שהודיעו לו מן השמים שהיה זה אליהו הנביא, והתבייש והצטער מאד על שהטריח כביכול את אליהו להדליק לו נר.

כשסיפר ה"אוהב ישראל" כמה חודשים עשה ר' שמלקי סיגופים על כך, "נפל מלא קומתו ארצה בבכיה וצעקה גדולה ומרה: אם על חטא כזה היה לרבינו סיגופים - היאך אנו עושים תשובה??? וכל האנשים יראי ה' שהיו שם התחילו גם כן לבכות עמו, כמעט מי שהיה לו לב בשר נקרע לי"ב גזרים, ומי שהיה לו לב אבן - נימוח" (מתוך אוצר סיפורים ח"א לר' צבי מושקוביץ, שמצאתי באתר http://www.hebrewbooks.org).

ר' דניאל סרי-לוי