</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>

 
 

mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 


דף יומיומי

ראש השנה דף טז – יום תרועה

בסוגייתנו, בביאור דברי רבי יצחק, נאמר: "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין - כדי לערבב השטן"; השאלה המתבקשת על מימרא זו היא כיצד ייתכן שנימוק המובא בה הוא שמתיר להרבות בתקיעות, והרי בפשטות בריבוי של תקיעות עוברים משום בל תוסיף, שכן יוצאים ידי חובה באחת התקיעות.

בעלי התוספות (ראש השנה, כח ע"ב ד"ה ומנא תימרא) הסבירו שאין איסור בל תוסיף כאשר חוזרים על אותה המצווה פעמים:

דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה אחת ב' פעמים, כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו צבור עצמו, או נוטל לולב וחוזר ונוטל, וכן תוקע וחוזר ותוקע

יתכן להציע הסבר נוסף מדוע אין כאן בעיה: ניתן לומר כי ישנם שני חיובים שונים במצוות השופר: החיוב הראשון הוא עצם התקיעה בשופר - אנו מחויבים לתקוע בשופר בראשון לחודש השביעי, וכפי שנלמד בהמשך המסכת (דף לג ע"ב), לחיוב זה יש שיעור. על שיעור זה, המאופיין באופן כמותי, ישנו איסור בל תוסיף. מקורו של החיוב השני הקיים בתקיעות הנו מגדר אחר – מן המצווה לתקוע בשופר מן הטעם של 'יום תרועה יהיה לכם'; יום בו יש לתקוע בשופר, מדובר אולי ביצירת חוויה או באופיו של היום.

רעיון זה ניתן לראות באמור בגמרא (ראש השנה, ל ע"א):

כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: כי מסיים שליחא דציבורא תקיעה ביבנה, לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא [דיחידאי].

כלומר, על אף שכבר יצאו אותם אנשים ידי חובתם ממצוות שופר, מכל מקום רצו להפנים את תחושת ותודעת היום - לתקיעות שמטרתן להביא לביטוי את אופי היום אין שיעור מוגדר ולכן אין איסור של בל תוסיף.

הרב ירון בן צבי