!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

סוכה דף ג – יהיבנא ליה חצר

הגמרא בסוגייתנו מסבירה את הכלל הנזכר בסוגיה שיש לתת לכל בית זכות בחלוקת החצר:

דהני מילי בית דלמהוי קאי יהבינא ליה חצר. האי דלמיסתר קאי לא יהבינן ליה חצר.

מפשט האמור, משמע כי אם נבנה המקום ואין בדעתו של בעל המקום לנתץ אותו, יש לתת לו את השטח הנוסף בחצר. אולם, יתכן להסביר שכוונת האמור הוא שמקום שקטן מארבע על ארבע אמות, אינו ראוי כלל לדירה, ולכן אף אם נבנה בכדי להתקיים, אין לו מעמד של בית ולכן לא תהיה לו זכות לקבל את שטח הנוסף.

הבנה זו די דומה למחלוקת בשאלה מה מוגדר כבית - האם יש צורך דווקא בשטח של ארבע אמות על ארבע אמות בכדי שהמקום יקרא בית, או שיש צורך בשיעור של לפחות שש עשרה אמות רבועות ואז, גם אם המקום צר וארוך, בכל זאת יקרא המקום בית ותהיה לו חלות דינית של בית; לדוגמא לעניין מזוזה.

רבי מנחם המאירי כתב שמקום שאינו ארבע על ארבע אמות לפחות, אינו נחשב כבית משום שאינו ראוי לדירה, ולכן לא שייך בכלל לדון במקרה כזה לעניין קבלת שטח נוסף; כלומר, על אף שבפועל אותו אדם משתמש בשטח כבית, מכל מקום משום שהגדרתו המשפטית היא כמקום שאינו ראוי לשימוש, אין לו זכות לשטח נוסף.

הרב ירון בן צבי