mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

יומא פח – הרואה קרי ביום הכיפורים

הגמרא (פח ע"א) חותמת את מסכת יומא בדברים הנראים תמוהים במבט ראשון:

תני תנא קמיה דרב נחמן: הרואה קרי ביום הכפורים - עונותיו מחולין לו. והתניא: עונותיו סדורין! - מאי סדורין - סדורין לימחל.
תנא דבי רבי ישמעאל: הרואה קרי ביום הכפורים - ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה - מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אמר רב נחמן בר יצחק: תדע, שכל העולם כולו רעב והוא שבע. כי אתא רב דימי אמר: מפיש חיי, סגי ומסגי.

ראיית קרי, כפי שמסביר רש"י, היא הדרך היחידה שבה אפשר משמיים להכריח את האדם לעבור על מצוות העינוי ביום הכיפורים. זאת משום ששאר הפעולות האסורות הן פעולות רצוניות, ואילו ראיית קרי יכולה להיעשות בצורה לא רצונית, אשר יש בה משום ביטול העינוי מתשמיש המיטה. בברייתות אפשר למצוא התייחסות אמביוולנטית לתופעה זו. ברייתא אחת אומרת שהרואה קרי עוונותיו מחולין, ואילו השנייה אומרת שהם סדורים. ברייתא נוספת אומרת שעליו לדאוג כל השנה, ולאחריה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מהי משמעותן של אמירות אלו?

באופן פשוט, קל להבין מדוע הרואה קרי ביום הכיפורים צריך לדאוג, ואפשר להסביר זאת בשתי דרכים:

א. בפועל, אדם זה לא קיים בשלמות את עינויי יום הכיפורים, וממילא יש פגם בכפרת יום הכיפורים שלו. אמנם לפי הבנה זו יש לומר שהוא הדין לרואה קרי במתכוון, ודברי רש"י (ד"ה הרואה) שסייג את הדברים לרואה באונס נאמרו דווקא ביחס לצד החיובי ש"עוונותיו מחולין".

ב. רש"י (ד"ה ידאג) פירש שמן השמים הראו לאדם שלא מקבלים את תעניתו, וממילא מסתבר שימות בשנה זו.

אך דברי הברייתא שדווקא הרואה קרי "עוונותיו מחולין לו" וכדו' נראים תמוהים במבט ראשון, והם זוקקים הסבר. נראה שאפשר להציע הסברים לאמירה זו:

א. עצם ראיית הזרע מהווה סימן ברכה. בדומה לדברי הגמרא בהוריות (יב ע"ב) על הרואה "קרא" ו-"רוביא" בראש השנה. כיוון זה עולה מדברי רש"י והתוספות שציטטו את הפסוק "יראה זרע יאריך ימים".

ב. ראיית הקרי ביטלה את העינוי, אך אם האדם הצליח לשרוד למרות זאת את השנה הבאה הדבר מלמד על כך שיש לו זכויות רבות שיכולות לעמוד גם בלי הזכות של כפרת יום הכיפורים. כך עולה מדברי רש"י (ד"ה תדע): "שלא מדעתו השביעוהו, ואף על פי כן עלתה לו שנה". על כך יש להקשות שייתכן שאדם זה כבר בזבז את זכויותיו במהלך השנה, ודנו בכך הלבוש (או"ח תרטו) והמגן אברהם (שם, ועיין שפת אמת כאן).

ג. ראיית הקרי מהווה סימן לכך שמן השמים לא מקבלים את העינוי של אותו אדם. אמנם סימן זה יכול להתפרש בשתי דרכים – 1) האדם לא ראוי למחילה, ובמקרה כזה הוא ימות השנה. 2) האדם לא זקוק כלל לעינוי יום הכיפורים. כיוון זה עולה מדברי המהרש"א על אתר.

למעשה נראה שאפשר למצוא כיוונים אלו בניסוחים השונים בסוגייתנו. הברייתא הראשונה אמרה ש"עוונותיו מחולין", ובכך רמזה לדברי המהרש"א שלאדם כזה אין צורך בכפרה כי עוונותיו כבר נמחלו קודם לכן. תנא דבי רבי ישמעאל אמר שמובטח לאדם זה חלק לעולם הבא ורב נחמן בר יצחק מסביר זאת בכך שכל העולם רעב והוא שבע, ולמרות זאת שרד את השנה. אין בכך אמירה שעוונותיו של האדם מחולים, אלא רק שיש בידו די זכויות שמנעו ממנו למות והן מביאות אותו לחיי העולם הבא. בסוף הסוגיה אמר רב דימי שאדם זה "מפיש חיי סגי ומסגי", ומסתבר להבין כדברי רש"י (ד"ה סגי) שיש בכך ראייה של הזרע עצמו כסימן לאריכות ימים.

הרב אברהם סתיו