mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

יומא דף ע"ט, שיעורי אכילה ושתייה ביום הכיפורים - יישוב הדעת

הגמרא בדפים ע"ט-פ' עוסקת בהרחבה בשיעורי האכילה והשתייה שנאסרו ביום הכיפורים. הגמרא בדף פ' ע"ב מסבירה, ששיעורים אלה שונים משיעורי אכילה הקבועים בתורה:

"קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה".

התוספות בדף ע"ט ע"א (ד"ה ולא) עומדים על ייחודיות זו, ומבהירים שאין להסיק ממנה מסקנות הלכתיות בתחומים אחרים. כך, למשל, בבואנו לקבוע את השיעור המחייב בברכות הנהנין, ההלכות תהיינה שונות מאלה שבסוגייתנו. דוגמה נוספת לכך מצויה בשו"ת חתם סופר (אורח חיים, קכ"ז) שם נאמר שבכל התורה יש להסתפק האם עיקר האכילה היא "הנאת גרון", דהיינו עצם מעשה האכילה, או שמא הנאת המעיים והעיכול; אך בכל הנוגע ליום הכיפורים אין כל ספק, והאיסור הוא אך ורק בהנאת המעיים. החתם סופר מסביר, שיש צורך ביישוב הדעת, והוא מתממש רק בעיכול.

המאירי (עח ע"ב, ד"ה אמר המאירי האוכל) מחדד יותר את הסברה ביסוד הדברים:

"שאע"פ ששאר איסורין שיעורן בכזית טעם הדבר מפני שיש בהם לשון אכילה וכל שהוא כזית אכילה היא אבל ביום הכפורים כתוב בו לשון ענוי וקים להו לרבנן שכל שאינו אוכל ככותבת אין דעתו מתיישבת כלל ואינו יוצא מכלל ענוי".

בעיוננו לדף ע"ג עמדנו על כך שהתורה אינה מזכירה בעניין יום הכיפורים את הצום, אלא את העינוי. עינוי, לדעת המאירי, הוא דווקא אכילה בשיעור יישוב הדעת, וזהו הרקע לשיעור שאותו קבעו חז"ל בעניין זה. כדברים הללו ממש הביא גם המשנה ברורה להלכה בהלכות יום הכיפורים, סימן תרי"ב ס"ק א'.

הגמרא בדף פ' ע"ב קובעת, שהאוכל אכילה גסה ביום הכיפורים פטור. התוספות (פסחים קז ע"ב, ד"ה דילמא; ובמקומות נוספים) עמדו על כך שסוגיות הש"ס בעניין זה סותרות, שכן לפנינו ביומא מפורש שאכילה גסה איננה אכילה, ואילו מסוגיות אחרות עולה שאכילה גסה היא אכילה. רבינו תם מיישב, שיש להבחין בין רמות שונות של אכילה גסה: ישנה אכילה שבה אדם אכן אינו מסוגל להכניס אפילו פירור, וזו אינה אכילה כלל; וישנה אכילה גסה שבה אדם לא כל כך רעב, אך יש לו מקום למעט אוכל, והיא אכן מוגדרת אכילה.

אמנם, לאור האמור לעיל ניתן להעלות גם הבנה אחרת. השאגת אריה (סימן ע"ו) הסביר:

"ובפרק בתרא דיומא לא פטרינן אלא באוכל אכילה גסה ביום הכיפורים משום דכתיב "אשר לא תעונה" - פרט למזיק, אבל שלא כדרך אכילתן דאינו מזיק הא וודאי חייב".

השאגת אריה מסביר, שפטור אכילה גסה ביום הכיפורים איננו חלק מן ההלכה הכללית של אכילה גסה. ביום הכיפורים אכילה גסה אינה מחייבת, משום שהיא גורמת נזק, וממילא אינה מפירה את העינוי. בתחומים הלכתיים אחרים, אכן ניתן היה להתחייב על אכילה גסה כזאת, כפי שמעירים התוספות בקושייתם.

הרב אביהוד שורץ