!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

דף עה – קללתו של הקב"ה

הברייתא המובאת בגמרא (עה ע"א) מאפיינת את עונשיו של הקב"ה ביחס לעונשים של בשר ודם:

תניא, אמר רבי יוסי: בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, מקניט את חבירו - יורד עמו לחייו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, קלל את הנחש - עולה לגג מזונותיו עמו, יורד למטה - מזונותיו עמו. קלל את כנען - אוכל מה שרבו אוכל, ושותה מה שרבו שותה. קלל את האשה - הכל רצין אחריה, קלל את האדמה - הכל ניזונין הימנה.

הגמרא מתארת כיצד עונשיו של הקב"ה אינם עונשים גמורים וטוטאליים, בניגוד לעונשים של בשר ודם ש"בכל דבר שהוא יכול להקניטו ולהפסידו הוא יורד" כלשון רש"י (ד"ה יורד). מהי משמעותה של אבחנה זו? האם מטרת הגמרא ללמד אותנו שעונשיו של הקב"ה קלים מעונשי בשר ודם? אין זה מסתבר, שהרי כבר למדנו בגמרא בברכות (כח ע"ב) שדווקא הקב"ה "אם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם", ועונשיו חמורים וקשים יותר מכל מה שבכוחו של בשר ודם. כך גם למדנו בגמרא בב"ק (נ ע"א) ש"האומר שהקב"ה ותרן הוא יותרו חייו".

ברובד אחד נראה שכוונת הסוגיה לומר שעונשיו של הקב"ה מדודים במידה מדויקת, והראיה לכך היא העובדה שאלו שנענשו על ידו זכו להקלות ולפתחי מילוט שאותם יצר הוא עצמו בכדי שלא ייענשו יתר על המידה. זאת בניגוד לבשר ודם שאיננו טורח לדאוג לנענש אלא דווקא מנסה להענישו ככל יכולתו. מוחלטותו של הצדק האלוקי היא שגורמת לכך שאפילו הנענשים יצדיקו את דינם, כמבואר בגמרא בעירובין (יט ע"א, ועיין בדף היומיומי שם

אמר רבי ירמיה בן אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם:
מדת בשר ודם מתחייב אדם הריגה למלכות מטילין לו חכה לתוך פיו כדי שלא יקלל את המלך, מדת הקדוש ברוך הוא אדם מתחייב הריגה למקום - שותק, שנאמר 'לך דמיה תהלה'. ולא עוד אלא שמשבח, שנאמר תהלה.

אמנם נראה מן הסוגיה שקיים רובד נוסף בענישה האלוקית. כאשר אלוקים מעניש נוצר מצב פרדוקסלי בו דווקא מתוך הקללה מגיעה ברכה. דווקא קללתו של הנחש גרמה לכך שמזונותיו יהיו מצויים לו, ודווקא עבדותו של כנען גרמה לכך שלא יצטרך לדאוג למזונו. מהי משמעות הדבר? נראה שקללתו של הקב"ה לא נועדה להעניש, אלא להציב דמויות מסוימות במקום נמוך יותר בעולם. עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שדמויות אלו דווקא מסתדרות טוב יותר במדרגת הקיום שאליה הגיעו. העובדה שהנחש אוכל טוב יותר כשהעפר הוא לחמו מלמדת על כך שזהו באמת המקום הראוי והנכון עבורו, ואין לראות בקללה עונש במובנו הרגיל אלא "הצבה מחדש" במקום מתאים יותר. דוגמה מוחשית יותר לנקודה זו אפשר לראות במיעוט הלבנה, אשר איננו עונש במובן הרגיל של המילה אלא פשוט התאמה של הלבנה למציאות חיים נמוכה יותר, אשר גם בה יש יתרונות משלה כמבואר בגמרא בחולין (ס ע"ב).

הרב אברהם סתיו