!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

פסחים דף צ"ה, אמירת הלל במועדים

במשנה בדף צ"ה עמוד א' נאמר:

"מה בין פסח הראשון לשני? ... הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו".

ומסבירה הגמרא:

מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אמר קרא (ישעיהו, ל' כ"ט) "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", לילה המקודש לחג - טעון הלל, לילה שאין מקודש לחג - אין טעון הלל.

הפסוק שמצטט ר' יוחנן מספר ישעיהו מהווה את אחד המקורות המרכזיים לאמירת ההלל. השאלה האם החובה לומר הלל היא מדאורייתא או מדרבנן שנויה במחלוקת גדולה בין הראשונים (ראה בהקדמת הרמב"ם לספר המצוות, שורש א', ובהשגת הרמב"ן שם). לדעת הרמב"ם (הלכות חנוכה, פרק ג' הלכה ו'), קריאת ההלל היא מצוה מדרבנן בלבד, אך הראב"ד שם מעיר:

"ויש בהם עשה מדברי קבלה: "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג".

הלכות הנלמדות מדברי הנביאים מוגדרות, דרך כלל, "דברי קבלה", ולדעת הראב"ד זהו גם מעמדה של קריאת ההלל.

החידוש שבסוגייתנו הוא, שקריאת הלל מדין "השיר יהיה לכם" קיימת רק ביום טוב, אך לא בפסח שני. הגמרא בערכין (דף י' ע"ב), מצטטת את אותו נימוק בהסבר ההלכה שמעיקר הדין אין אומרים הלל בראש חודש.

והנה, המשנה מוסיפה וקובעת:

"זה וזה טעונין הלל בעשייתן".

אף שהפסח השני מוקרב ביום שאיננו יום טוב, חובה לומר הלל בשעת השחיטה וההקרבה. על כך מסבירה הגמרא:

"מאי טעמא? ... אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?!".

מדוע כה ברור לגמרא שיש לומר הלל בשעת עשיית הפסח? רש"י מסביר, שאמירת ההלל היא "על המצוה". כמובן, בכך אין די, שכן אנו זוכים לקיים מצוות רבות, שאין קוראים הלל במהלכן. מסתבר, שכוונת הגמרא היא שישנן מצוות מיוחדות הממלאות את העושים אותם בשמחה. בהקרבת קורבן הפסח עומד אדם לפני ריבונו של עולם, ומביע שייכות והזדהות לעם ישראל. מדי שנה בשנה זוכים אנו לחדש את הברית עם הקב"ה בזכות הקרבת הפסח, ועל כך - על מצוה זו - אומרים הלל.

ומכאן לענייני דיומא. הגמרא משווה בין אמירת ההלל בעת הקרבת הפסח לאמירת ההלל בעת נטילת הלולב. רש"י מעיר כי "אגב גררא נסבא", ואין כאן השוואה עקרונית בין שתי המצוות. עם זאת, לאור האמור לעיל, יש להניח כי נטילת הלולב מהווה אף היא ביטוי מיוחד במינו לעמידה לפני ה'. בעיון לדף פ"ז בשבוע שעבר הבאנו את דברי המדרש:

"כיון שהגיע יום טוב הראשון של חג, וכל ישראל גדולים וקטנים נוטלין לולביהם בימינם, ואתרוגיהם בשמאלם, מיד הכל יודעין שישראל נוצחין בדין".

נטילת הלולב מבטאת את הקשר המיוחד בין כנסת ישראל ובין ריבונו של עולם, ואת התודעה כי בוודאי זכינו בדין. חג הפסח פותח את מעגל השנה היהודי, בכניסה מחודשת בברית עם הקב"ה, ואילו חג הסוכות נועל את מעגל השנה, בהכרזה ובשמחה כי אנו עמך ואתה א-לוהינו, אנו בניך ואתה אבינו.

ביטוי משמעותי אף יותר לכך מצוי בתלמוד הירושלמי. כידוע, בחג הסוכות אנו זוכים לומר הלל שלם בכל יום, ולא רק ביום טוב הראשון (בשונה מחג הפסח). התלמוד הבבלי (ערכין י ע"ב) מסביר, שהדבר נובע מכך שחג הסוכות "חלוק בקורבנותיו", דהיינו שבכל יום מימי חול המועד מקריבים קורבן ייחודי. אך התלמוד הירושלמי (סוכה, פרק ה' הלכה א') מציע לכך הסבר אחר:

"למה קורין את ההלל כל שבעת ימי החג? כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה".

אם כן, על פי הירושלמי אמירת ההלל המיוחדת של חג הסוכות מבוססת על אותה מצוה יקרה וחביבה - נטילת לולב.

מי יתן ונזכה לשמוח לפני ה' במהלך ימי החג, ומתוך כך בכל השנה כולה.

מועדים לשמחה!

הרב אביהוד שורץ