mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

עירובין סח - ריבוי בשיעורים

בסוגייתנו (סח עמוד א) מסופר הסיפור הבא:

"ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: נישיילה לאימיה, אי צריכא - נחים ליה נכרי אגב אימיה".

הסיפור עוסק בתינוק שנשפכו המים החמים הדרושים כדי למול אותו בבטחה, כאשר הנחת המוצא של הגמרא היא שאסור לחלל את השבת ולחמם מים חדשים לצורך התינוק (כי מדובר רק במכשירי מילה ולא במילה עצמה). הפתרון שאותו הציע רבא הוא לבדוק אם אם התינוק (שעבר רק שבוע מאז שילדה אותו) זקוקה למים חמים, ואם כן לחמם מים בבת אחת עבורה ועבור התינוק.

דברי רבא מעלים שאלות מספר ביחס לדיני חילול שבת לצורך חולה ויולדת (כגון: האם באמת יש צורך בכך שתאמר שצריכה?), ובעיון זה נדון באחת מהן: שאלת ריבוי השיעורים. בפשט דברי הגמרא מציע רבא שנחמם כמות כפולה של מים: עבור האם ועבור התינוק, ובכך אנו מוסיפים על השיעור שהיינו צריכים לחמם לצורך האם בלבד. מדברי רבא משמע שהוא מתעלם מבעיה זו, ושמכיוון שמחממים עבור האם ניתן להוסיף ולהרבות בשיעורים גם עבור התינוק.

אמנם, בגמרא במנחות (סג עמוד ב – סד עמוד א) נאמר ביחס לחולה שזקוק לשתי גרוגרות שאסור לקצוץ עבורו שלוש גרוגרות. כלומר, אסור להרבות בשיעור המלאכה מעבר לצורכו של החולה!

הרשב"א בביצה (יז עמוד א) עמד על סתירה זו, ומתוך כך חידש שהאיסור להרבות בשיעורים, כאשר השיעור הבסיסי מותר, הוא מדרבנן בלבד, ורבנן לא גזרו על כך במקום מצווה.

לעומת זאת, הר"ן בביצה (ט עמוד ב מדפי הרי"ף) הוכיח שריבוי שיעורים אסור מדאורייתא, וממילא הוא כותב שיש להעמיד את סוגייתנו בנכרי דווקא (כפי שאכן מפורש בגרסה שלנו). כלומר, עצם הריבוי בשיעורים הוא איסור תורה ולא היינו מתירים אותו לשם קיום ברית מילה, ודווקא באמירה לגוי אנו מתירים זאת.

אמנם, לכאורה נראה שדברי הר"ן לא פטרו את הבעיה בסוגייתנו. שהרי בתחילת הסוגיה (סז עמוד ב – סח עמוד א) מבואר שגם אמירה לגוי באיסור דאורייתא לצורך קיום המילה נאסרה, ואם כן צריכים היינו לאסור גם אמירה להרבות בשיעורים!

אפשר ליישב ולומר שאכן ריבוי השיעורים לכשעצמו מהווה איסור תורה, אך אין הוא משפיע על חומרת האיסור במקרה של אמירה לגוי. כלומר, ריבוי השיעורים נאסר מכיוון שאנו מתייחסים אליו כאל פעולה נוספת של איסור שאין שום טעם להתיר. (גם כאשר בפועל היא מתבצעת בפעולה אחת, עי' מנחות דף סד) מאידך, כאשר אנו אומרים לגוי לבצע את המלאכה אין כל הבדל בין אמירה לגוי שיבשל מעט מים לבין אמירה לגוי שיבשל מים רבים: האמירה היא בכל מקרה פעולה אחת. (סברה זו פשוטה יותר אם איסור אמירה לגוי הוא משום "ודבר דבר" וכדו' ולא אם מדובר בדין שליחות ואכמ"ל).

הרב אברהם סתיו