mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

עירובין דף טז - מחיצה גרועה

המשניות בדפים טו-טז עוסקת בשיירה שנקלעה למקום בלתי מיושב בשבת, ועליה להתארגן כך שניתן יהיה לטלטל בשבת. המשנה בדף טו עמוד ב עוסקת בכלים מאולתרים היוצרים מחיצות, ואילו המשנה בדף טז עמוד ב עוסקת בניצול מקסימלי של החומר העומד לרשות בוני המחיצה. אחד הפיתרונות המוצעים במשנה הוא להסתפק במחיצה חד כיוונית: מחיצת שתי, או מחיצת ערב. ר' יוסי ברבי יהודה סבור שמחיצה כזו היא היתר מופלג, והיקלו בזה רק לשיירה מפני צורך הרבים. חכמים חולקים עליו, ולדעתם אף אדם פרטי רשאי להקל בזה.

אלא, שאף חכמים החולקים על ר' יוסי ברבי יהודה מודעים לכך שמחיצה שיש בה רק שתי או רק ערב איננה מושלמת. בלשון הראשונים (ראה, למשל, ברשב"א ובריטב"א כאן) מכונה מחיצה כזאת "מחיצה גרועה". היות ומדובר על מחיצה גרועה, ההיתר בה מצומצמם מצד מקומו, ואם מדובר על שטח הגדול מבית סאתיים (5000 אמות מרובעות), המחיצה לא תועיל.

מה פשר המונח מחיצה "גרועה"? הריטב"א (טז עמוד ב, ד"ה בשיירא) כתב, שהמחיצה גרועה משום שהיא עראית. מדוע לא הציע הריטב"א פירוש פשוט יותר, ולפיו המחיצה גרועה משום שבפועל היא איננה מהווה מכשול וחציצה? הרי בנוהג שבעולם, המקיף מקום כלשהו בגדר מבקש למנוע את כניסת העוברים והשבים למקום המגודר. מחיצה המבוססת על דין לבוד היא מחיצה וירטואלית, שאמנם תקפה מבחינה הלכתית, אולם איננה רלוונטית מבחינה פרקטית. דומה, שהריטב"א הרגיש בהבנה כזאת, ועל כן הוסיף:

"דכהאי גוונא הוי מחיצה גמורה מן התורה, דהוה ליה כאילו עומד כולו".

לדעת הריטב"א, התפיסה ההלכתית היא העיקר. היות וחידשה תורה את דין לבוד, הרי שמבחינתנו המחיצה כולה מלאה וסתומה. משום כך, יש לחדש שהמחיצה פסולה משום שהיא עראית.

ניתן לחדד את הדברים יותר. לעיל עמדנו על כך, שתפקידה הקלאסי של מחיצה הוא למנוע מעבר מן העוברים והשבים. אך תפיסה זו איננה הכרחית. ניתן לומר, שתפקידה של המחיצה הוא להגדיר רשות נפרדת. מחיצת שתי או ערב היא מחיצה שבה הפרוץ מרובה על העומד, ואף על פי כן, היות והקנים העומדים או החוטים השוכבים סמוכים זה לזה, לכל המתבונן מן הצד ברור כי ישנו כאן מקום נפרד הקורא שם לעצמו. עובדה זו היא העומדת בשורש ההגדרה של מחיצה גרועה: מחד גיסא, לא ניתן לראות את המחיצה "כאילו עומד כולו", שכן סוף סוף יש בה פרצות רחבות שניתן לעבור דרכן בקלות. מאידך גיסא, בכל הנוגע להגדרת מקום נבדל העומד בפני עצמו, מועילה אותה מחיצה בדיוק כמו קירות או כתלים.

נמצא, אם כן, שהמחיצה שבה עוסקת משנתנו היא "מחיצה לחצאין", בכך שהיא ממלאת רק את אחת הפונקציות הקבועות בעניין מחיצות. לפיכך, הגדירו הראשונים מחיצה זו כמחיצה גרועה.

ההלכה נפסקה, כמובן, כדעת חכמים (ראה שולחן ערוך אורח חיים שס, א. שסב, ה). היישום המרכזי לכך מצוי דווקא בהלכות סוכה, כאשר יוצרים מחיצה מאולתרת בעזרת שלושה או ארבעה חוטים הנמתחים זה למעלה מזה עד לגובה של עשרה טפחים.

הרב אביהוד שורץ