mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

עירובין דף ב - פתיחה למסכת עירובין

בשעה טובה ומוצלחת ובעזרת ה' אנו פותחים בלימוד מסכת עירובין. מסכת עירובין מהווה המשך ישיר למסכת שבת, והיא מוסיפה ועוסקת באסור ובמותר בשבת וביום טוב. באופן ממוקד יותר, עוסקת המסכת באסור ובמותר בהוצאה ובהכנסה של חפצים שונים במקומות שונים. נושא זה כבר נידון בהרחבה במסכת שבת, ושם נתברר עניינה של מלאכת הוצאה, וכן התבארו גדרי הרשויות: רשות הרבים, רשות היחיד, כרמלית ומקום פטור. מסכת עירובין, אם כן, משלימה נושא זה, ומאירה בעיקר את גזירות החכמים הנוגעות לטלטול אותם חפצים בשבת.

העיסוק בגזירות אלה - שני פנים לו. מחד גיסא, מפורטות במסכת ההגבלות שהטילו חכמים על הוצאה והכנסה של חפצים בשבת. מאידך גיסא, הנושא המרכזי יותר במסכת איננו ההגבלות מצד עצמן, אלא הדרכים שבהן ניתן להתמודד עם הגבלות אלה. כך, למשל, מדין תורה מותר להוציא בשבת מרשות היחיד לרשות היחיד, אלא שחכמים אסרו זאת, ואולם שבו והתירו להוציא על ידי "עירוב חצירות". נמצא, אם כן, שמצד אחד עומדת גזירת החכמים, ומצד שני עומד הפיתרון ההלכתי המאפשר להתמודד עם גזירה זו.

הרמב"ם הלך בדרכו של רבי יהודה הנשיא, וייחד אף הוא במשנה תורה קובץ נפרד להלכות עירובין לאחר הלכות שבת. בכותרת להלכות עירובין נכתב:

"הלכות עירובין - מצות עשה אחת והיא מדברי סופרים ואינה מן המנין".

קביעה זו, שלפיה הקובץ כולו עוסק בדיני דרבנן, מצויה רק בעוד מקום אחד: בהלכות חנוכה ופורים (וכן בהלכות הממוניות: זכיה ומתנה, שכנים, שלוחין ושותפין, שאינן עוסקות במצוות כלל ועיקר). ובכן, היסודות שמדאורייתא פורטו במסכת שבת, וכעת באה מסכת עירובין להוסיף רובד מדרבנן לעניין ארבע רשויות והוצאה והכנסה בשבת וביום טוב.

ואמנם, מסכת עירובין נתפסת כמסכת המבטאת את כוח החידוש והיצירה שנמסר לחכמים. כך נאמר בגמרא בעירובין בדף כא עמוד ב:

"אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני", ואומר: "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר".

שמחתו של הקב"ה היא בתורה היצירתית, התורה שחכמים מוסיפים ומחדשים בה, בין אם מדובר על גדרים וסייגים, ובין אם מדובר על מצוות והלכות שאותן חידשו חכמים מדעתם.

המימד הדרבנני בא לידי ביטוי כבר בשורות הפתיחה של המסכת. הגמרא שואלת מדוע הזכירה המשנה את תקנת הקורה הגבוהה מעשרים אמה, בעוד שבהלכות סוכה הסתפק רבי וציין שהסוכה הגבוהה מעשרים אמה פסולה. להשוואה זו בין הלכות עירובין והלכות סוכה נתייחס, בעזרת ה', בעיון הבא, אך לענייננו תשובת הגמרא כאן היא:

"סוכה דאורייתא - תני פסולה, מבוי דרבנן - תני תקנתא".

רש"י והתוספות נחלקו בביאור היגד זה, ומדברי התוספות נראה שמדובר על הגדרה עקרונית בנוגע לאופי המסכת: בדיני דאורייתא, ננקטת לשון זהירה, ומדיניות מחמירה. במסכת שכל כולה נשנתה ברוח דרבננית, ניתן לנקוט בלשון מיקלה יותר, ולא לפסול אלא להציע את הדרך לתקן ולהכשיר את המבוי.

הרב אביהוד שורץ