mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

שבת דף קנד – מחמר

בעשרת הדברות נאמר (שמות כ, י):

"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ".

מן המילים "אתה... ובהמתך" למדו חכמינו את איסור "מחמר", היינו שאסור לגרום לבהמה לבצע מלאכה בשבת. בגמרא (קנג-קנד) הובאה מחלוקת אמוראים בשאלת חומרת האיסור. הדעה הקיצונית לחומרא היא דעת רמי בר חמא (קנג עמוד ב):

"אמר רמי בר חמא: המחמר אחר בהמתו בשבת, בשוגג - חייב חטאת, במזיד - חייב סקילה.
מאי טעמא?
אמר רבא: דאמר קרא 'לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך' בהמתו דומיא דידיה, מה הוא - בשוגג חייב חטאת, במזיד חייב סקילה, אף בהמתו נמי, בשוגג - חייב חטאת, במזיד - חייב סקילה".

מאידך, הדעה המקלה ביותר היא דעת רבי יוחנן (קנד):

"אמר רבי יוחנן: המחמר אחר בהמתו בשבת - פטור מכלום... ליכתוב רחמנא 'לא תעשה כל מלאכה ובהמתך', 'אתה' למה לי? - הוא ניהו דמיחייב, בהמתו - לא מיחייב".

רמי בר חמא ורבי יוחנן נחלקו כיצד לדרוש את הפסוקים: האם להשוות בין "אתה" ל"בהמתך" או לחלק ביניהם, וההשלכה לכך היא חומרת עונשו של המחמר: סקילה או לאו בעלמא. נראה שמחלוקת זו מבטאת שתי דרכים עקרוניות בהבנת איסור מחמר:

א. רמי בר חמא מבין שדין מחמר הוא מלאכה שאותה מבצע האדם בעזרת הבהמה. ממילא, אין הבדל מהותי בינה ובין מלאכות אחרות שמחייבות סקילה.

ב. רבי יוחנן מבין שאיסור מחמר עניינו שאסור לגרום לכך שהבהמה תעשה מלאכה, אך אין בו כדי להחשיב את מלאכת הבהמה כמעשה של האדם. ממילא יש מקום רב לחלק בין מלאכה שעושה האדם עצמו ובין דין 'מחמר' שהוא דין נוסף שאינו מלאכה כלל. (והוא דומה באופיו לדין שביתת בהמתו)

נראה ששאלה זו תלויה במחלוקת יסודית אחרת בדין מחמר: האם יש איסור לחמר בבהמת חברו?

הרמב"ן בתחילת סוגייתנו (קנג עמוד ב ד"ה הא) הקשה מדוע דנה הגמרא דווקא בבעיה של 'מחמר' ולא באיסור שביתת בהמתו. תירוצו של הרמב"ן הוא שהגמרא רצתה לדון בבעיה שקיימת גם בבהמת חברו שבה אין איסור שביתת בהמתו. מדברי הרמב"ן מוכח שהניח בפשטות שאיסור מחמר שייך גם בבהמת חברו.

מאידך, המנחת חינוך (מוסך השבת אות לט) הסתפק בשאלה זו, ונטייתו היא לומר דווקא שאין איסור מחמר בבהמת חברו.

נראה ששאלה זו תלויה בחקירתנו הנ"ל: אם דין 'מחמר' מגדיר את השימוש בבהמה כמלאכה של האדם (שנעשית בסיוע הבהמה), אין כל משמעות לשאלת הבעלות על הבהמה. אך אם האיסור הוא משום שגורם לבהמה לעבוד, ייתכן שהאיסור נאמר דווקא ב"בהמתך" ולא בבהמות של אחרים.

הרב אברהם סתיו