!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

שבת דף קלז - מילת תינוק חולה

מילת תינוק ביום השמיני ללידתו דוחה את השבת. במשנה בדף קלז עמוד א מוסבר, כי לעיתים יש לדחות את המילה, משום שאין ידיעה ברורה אימתי חל היום השמיני. כאשר אכן מדובר על ספק, אין מלים בשבת או ביום טוב, ודוחים את המילה ליום חול. המשנה מוסיפה וקובעת, כי יש לדחות את המילה אף אם הקטן חולה:

"קטן החולה - אין מוהלין אותו עד שיבריא".

הלכה זו מבוססת, כמובן, על העיקרון הכללי שלפיו פיקוח נפש דוחה את כל מצוות התורה, ובכללן גם מילה ביום השמיני. כך ניסח זאת הרמב"ם (הלכות מילה א, טז-יח):

"חולה אין מלין אותו עד שיבריא ... אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם".

מדברי הרמב"ם עולה, שאפילו חולי קל דוחה את המילה, שכן כתב למול רק ולד שאין בו שום חולי. הראשונים והפוסקים יישמו קביעה זו אף ביחס לחידוש שמחדש שמואל בסוגייתינו:

"אמר שמואל: חלצתו חמה - נותנין לו כל שבעה להברותו".

לדעת שמואל, לא זו בלבד שאין מלים תינוק חולה, אלא אף ממתינים שבעה ימים מן היום שהחלים ממחלתו. השילוב שבין דברי שמואל ובין קביעתו הגורפת של הרמב"ם עלולה היתה ליצור עיכובים רבים בקיום המילה ביום השמיני. ואמנם, הסוגיה ביבמות (דף עא) קובעת בפירוש, שאם דחו את המילה מן היום השמיני כאשר סבל התינוק מכאב בעיניו, ניתן למולו באופן מיידי כשהבריא. הרמב"ם עצמו (שם הלכה ט"ז) עמד על הפער בין הסוגיות, והסביר:

"חולה אין מלין אותו עד שיבריא, ומונין לו מעת שיבריא מחוליו שבעה ימים מעת לעת ואח"כ מלין אותו. במה דברים אמורים בשחלצתו חמה וכיוצא בחולי זה אבל אם כאבו לו עיניו בעת שיפתחו עיניו וירפאו מלין אותו מיד וכן כל כיוצא בזה".

הרמב"ם אינו מבאר את ההבדל בין ה"חמה", המהווה עילה להמתנת שבעה ימים, ובין כאב העיניים, שאיננו דורש המתנה. הר"ן (על הרי"ף, נה עמוד א באלפס, ד"ה אמר שמואל) ביאר יותר:

"ודוקא בחמה וכיוצא בה שהוא חולי כל הגוף".

הגדרה זו של הר"ן נפסקה להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה רסב, ב). אלא, שאף הגדרה זו פותחת פתח לספיקות באשר למחלות שונות, האם יש להגדירן כחולי בכל הגוף. בעל ערוך השולחן (יורה דעה, סוף סימן רסב) כתב:

"ודע שראיתי בספרים שנתחברו על דיני מילה שנסתפקו באיזה פרטי מחלות אם נקראו מחלות לעכב המילה על ידי זה, וגם נסתפקו באיזה מחלות אם דינם כחולי המתפשט בכל הגוף וצריך המתנת ז' ימים ... ואני תמה על כל הספיקות ... כשיש ספק אם חולי זו מתפשט בכל הגוף ישאלו לרופא שהרי אנו סומכים על הרופאים ... ומה מועיל כשנבאר איזה פרטים בזה סוף סוף נצטרך לשאול ברופאים".

בדור האחרון אכן נתחברו מספר חיבורים הלכתיים-רפואיים העונים לדרישה זו של בעל ערוך השולחן. ראה, למשל, בספר "נשמת אברהם" (מאת הפרופסור אברהם סופר אברהם, אשר שימש שנים רבות כרופא בשערי צדק, וזכה לקבל הנחיות ופסיקות רבות מאוד מאת גדולי הדור המובהקים) אשר סוקר את מחלות היילודים השכיחות (צהבת, חום, דלקת בדרכי השתן, שהייה באינקובאטור) וביחס לכל אחת מהן קובע את הגדר המדוייק של חולי בכל הגוף המחייב המתנת שבעה ימים.

הרב אביהוד שורץ