לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

שבת דף קלה – כניסה לעם ישראל

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בשאלה האם תינוק שנולד מהול צריך הטפת דם או לא. רבי שמעון בן אלעזר אומר שאין מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי בנוגע לתינוק יהודי שנולד מהול (שיש להטיף ממנו דם ברית), אלא לגבי גר שנתגייר כשהוא מהול:

"שבית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים: אין צריך להטיף ממנו דם ברית".

לדעת רוב הראשונים, הטפת דם ברית הינה שריטה קלה בציפורן על מנת להוציא מעט דם. לדעת בית הלל במקרה של קטן שנולד מהול יש לחשוש לערלה כבושה ולכן מטיפים דם, אולם בגר המתגייר כשהוא נימול אין לחשוש לכך ולכן אין צורך בהטפת דם ברית. לדעת בית שמאי גם במקרה של הגר הנ"ל צריך הטפת דם ברית משום שזו מצווה בפני עצמה (ראה בעיון של אתמול) ולא משום שיש חשש לערלה כבושה.

בשונה מדעת רוב הראשונים, לדעת רבי שלמה בן מנחם (המאירי) מדובר בכך שיש עור דק דבוק בבשר ואין מבחינים בעור זה ורק לאחר זמן הוא יהיה ניכר ותתכסה העטרה ולכן יש למולו מעט* 'כעין קליפה'. לדבריו, הטפת הדם היא למעשה הסרת עורלה כבושה ולאחר ההטפה אין עוד ערלה ולכן הוא יהיה מותר באכילת תרומה – שאם לא כן, מדוע יהיה מותר לחלל את השבת על הטפת דם.

ברם, לדעת רוב הפוסקים (חזון איש יו"ד קנד, אחיעזר חלק ג, סימן כז ועוד) די בהטפת דם על ידי הציפורן בלבד. דהיינו, ערלה כבושה אינה נחשבת לעורלה ממש ויכול לאכול בתרומה (כמו שנפסק ברמב"ם הלכות תרומות ז, יא).

באופן עקרוני, גוי שבא להתגייר צריך לעבור מילה וטבילה; הברייתא ביבמות אומרת שבשלושה דברים נכסו ישראל לברית במילה, טבילה והרצת דמים, למעשה נראה שמתואר תהליך היסטורי שקבע לדורות את אופן הכניסה לעם ישראל, ומעתה כל הרוצה להתגייר צריך לעבור את שלושת התחנות שעברו ישראל.**

כאשר נכנסו ישראל לברית, התחנה הראשונה שלהם הייתה בברית המילה שהם עשו במצרים. לאחר הקבלה האישית לקיים מצוות, המצווה הראשונה אותה מקיים הגר היא המילה. המילה היא רכיב מעכב בתהליך הגירות וגר שטבל ולא מל אינו גר. לדעת הרמב"ן הקדמת המילה לטבילה אינה מבוססת רק על הרעיון ההיסטורי שבתהליך הגירות, אלא נובעת מסיבה חינוכית - מצוות המילה היא תחנה נוספת לבדיקת רצינות הגר בכך שהוא המוכן לשאת את צער המילה. ולכן אם הקדימו את המילה לטבילה אין הדבר מעכב.

הרב ירון בן צבי

__________________________________________

* בשו"ת תרומת הדשן (רסה) נאמר שיש לעשות זאת בעדינות יתרה והעושה זאת צריך להיות אומן.

** הודעת מצוות וקבלתן לא נכללים בתהליך ההיסטורי המתואר לעיל. שלב זה מתואר באריכות במסכת יבמות, ודומה שמטרתו ההלכתית הוא לעשות מבחנים בזמן אמת למתגייר, כדי לוודא את כוונותיו ורצונותיו. מדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה נראה כי קיומו של שלב זה אינו מעכב אולם, עם כל זאת, הוא הכרחי ביותר. זאת בניגוד לדברי התוספות ביבמות הסוברים שהודעת מצוות מעכבת. דומה שלשיטת הרמב"ם הודעת מצוות היא אמצעי עזר לתהליך הגירות, המלווה את המתגייר בשתי תחנות, קודם למילה ולפני הטבילה. קודם המילה מתבצעת הודעת מצוות מפורטת וארוכה השמה דגש על המחיר האישי אותו עתיד המתגייר לשלם. קודם לטבילה ההודעה היא קצרה יותר ומטרתה לוודא באופן סופי שהמתגייר רוצה להיכנס תחת כנפי השכינה יחד עם עם ישראל.