mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

שבת דף נה - אין מיתה בלא חטא

הגמרא בדף נה עוסקת באחת השאלות המורכבות ביותר בעולם האמונות והדעות - שאלת השכר והעונש. רבי אמי קובע קביעה נחרצת:

"אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון".

לעיתים, אין אנו מבינים את הדרך שבה קובע הקב"ה את קורותיו של אדם, אך הנחה פשוטה היא שאמנם ישנה סיבה לכל מאורע, ואדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

הגמרא מקשה על רבי אמי ממקורות שונים, ומסיקה:

"ושמע מינה: יש מיתה בלא חטא, ויש יסורין בלא עון, ותיובתא דרב אמי - תיובתא".

הניסוח הנחרץ, המעמיד את דבריו של רבי אמי בתיובתא, אינו משתמע לשתי פנים. לאמור - ישנם אנשים שיענשו במיתה או בייסורין, אף שלא חטאו, והעונש אינו "מגיע" להם.

דיון אגדתי זה מצא את דרכו גם לדברי הפוסקים. הגמרא במסכת ברכות (דף מו עמוד ב) מביאה את נוסח ברכת "הטוב והמטיב" הנאמרת בברכת המזון בבית האבל:

"הטוב והמטיב, אל אמת דיין אמת, שופט בצדק לוקח במשפט, ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט...".

הברכה מדגישה מאוד את עניין המשפט, המבהיר לאבלים כי הטרגדיה שפקדה אותם איננה מקרית, אלא מכוונת מאת דיין האמת.

ראשונים רבים ציטטו מדבריו של בעל הלכות גדולות, שטען שיש לשנות מעט את הניסוח שבגמרא. כך, למשל, כתבו התוספות בברכות שם:

"ופירש בעל הלכות גדולות, דאין לומר "במשפט" דקיימא לן בפרק במה בהמה יוצאה דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון. ומיהו, בכך אין למחקו".

בה"ג פירש שההכרעה באגדתא שבסוגייתינו הינה הכרעה הלכתית מובהקת, המחייבת לשנות את נוסח הברכה. ייתכן והנפטר שעליו מתאבלים אכן נפטר שלא מחמת עוונותיו שחייבוהו במשפט, אלא מסיבות אחרות שאינן ידועות לנו. אך התוספות מסתייגים מדבריו של הבה"ג, ומעדיפים שלא למחוק את הנוסח המפורש בגמרא. השולחן ערוך לא התייחס בפירוש למחלוקת, אך הרמ"א (יורה דעה שעט, א) כתב בפירוש שיש לומר את הנוסח המופיע בגמרא בשלימותו, כדעת התוספות.

דומה, שהסתייגותם של התוספות ממחיקת הבה"ג אינה רק כדי שלא לשנות את המנהג ואת הנוסח שקבעו חז"ל. בהסתייגות זו גלומה גם עמדה רוחנית וערכית, ולפיה לא יעלה על הדעת להשלים עם הקביעה כי "יש מיתה בלא חטא". אחד מן היסודות המרכזיים ביותר בהשקפה היהודית הוא יסוד השכר והעונש, ולא ניתן להסתייג ממנו בשום אופן.

ביטוי מעניין לכך מצוי ב"שער הגמול" שחיבר הרמב"ן בסוף ספרו "תורת האדם". הרמב"ן שם (אות קיח) מזכיר את המחלוקת שבסוגייתינו, ומבהיר כי למרות מסקנת הסוגיה, העונש שיבוא על אדם איננו מקרי וסתמי. ייתכן שעונש זה איננו נובע מחטאו שלו, אלא מחטא אחר, כגון חטא הדור או חטא אבותיו, אך עונש שלא מחמת חטא - פשוט בלתי אפשרי.

ביטוי קיצוני אף יותר לכך מצוי בדבריו של המאירי בסוגייתינו:

"מעיקרי הדת להאמין שכל מה שיקרה לאדם מטוב ועד רע הכל מושגח מאתו יתברך השגחה פרטית מצד פעולות האדם ... למראה עינינו שאופני המשפט נעלמים ממנו, ולא נדע במה יענש זה ובמה יגמל זה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אם לגמול אם לעונש, והוא שאמרו אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עון ... ואף על פי שנשאר דעת האומר כן בתיובתא, אין עיקרי האמונות תלויות בראיות של פשוטי מקראות ואגדות וכבר ידעת שאין משיבין באגדה".

המאירי מבהיר: לפנינו סוגיה העוסקת באגדה, ועל כן אין להתייחס ל"הוכחות" ול"פסיקות" שבה באופן מוחלט. ביסוד ההשקפה היהודית עומד עניין השכר והעונש, ומשום כך אין לקבל את האמור בסוגייתינו כפשוטו. דבריו של המאירי שוללים, כמובן, את הבסיס למחיקת הבה"ג: סוגייתינו איננה מקור למסקנות ולהכרעות הלכתיות, ומשום כך, ברור שיש להותיר את הנוסח שבגמרא בברכות על כנו.

הרב אביהוד שורץ